ברגותי כן או לא? / גל ברגר

"אנחנו צריכים מנהיג שישחרר אותנו, לא מנהיג שאנחנו נצטרך לשחרר אותו". אמירה חריגה מפי בכיר פלסטיני ברגע נדיר של גילוי לב, אמירה שספק אם יעז לחזור עליה בפומבי. שמעתי אותה ממנו לפני מספר חודשים בשיחה סגורה בלשכתו ברמאללה, שיחה שהתארכה לה בשעת ערב מאוחרת. היא נאמרה בתגובה לתהייתי באשר לסיכויים שברגותי ימונה בידי ההנהגה לנשיא ביום שאחרי אבו מאזן, ולו כדי להפעיל לחץ בינלאומי על ישראל לשחרר אותו. 'מנדלה הפלסטיני', כפי שמקפיד לכנותו חוג מקורביו. הדובר – חבר בכיר בהנהגה הפלסטינית. אחד מיני רבים שם שמחזיק ביומרות אישיות להיכנס לנעליו (הגדולות?) של הראיס ביום מן הימים. את זאת הוא כמובן נמנע מלאשר באוזניי. גם לפתיחות יש גבולות.

האמירה הזאת של הבכיר הפלסטיני משקפת חשש המקנן אצל חלק מחברי ההנהגה הפלסטינית שהשם מרוואן ברגותי מהלך עליהם אימים, לאחר שעמלו קשות במשך ארבע עשרה שנות גלותו בכלא, כדי לבנות ולמצב את מעמדם כחלופה אפשרית לאבו מאזן. הללו לא מחכים לו בזרועות פתוחות ולא ימהרו להגיש לברגותי את הירושה על מגש של כסף. הוא, שהמיתוס הנקשר בשמו צמח בערוגות הכלא, לא יגזול מהם עשור וחצי של עמל רב בחוץ. לא בנקל.

כמה אישים מדרג השטח של פתח' בצפון שומרון לא מבינים לפשר הרעש סביב ברגותי, שזוכה לפינה חמה בלב בקרב חוגים ישראלים. "מיהו בכלל?! אין לו שום השפעה עלינו", שמעתי לא פעם מאנשי תנזים ואסירים ביטחוניים משוחררים. חלקם הכירו אותו מקרוב, בתוך הכלא. מספרים על נרקסיסט המאוהב בעצמו, אוהב להביט על עצמו ממושכות במראה. לפי אחד מהם, ברגותי פעם שאל אותו תוך כדי התבוננות עמוקה בראי שעל הקיר איך הוא נראה בתור מנהיג. הוא יודע שהוא האסיר המתוקשר ביותר, גם סקרי דעת הקהל בשטחים מלטפים אותו. אפילו שהוא כמעט אינו זוכה בביקורים מצד חברי הנהגת פתח' המהללים את שמו ברבים בכל הזדמנות אפשרית. מן הפה אל החוץ.

מאז שאבו מאזן איים לפני כשנה בפרישה חלקית (וכרגיל, לא פרש), האיום, איך נאמר, "הצליח לו יותר מדיי", כפי שהתבטא בעבר בכיר ביטחוני בישראל. בהנהגה הפלסטינית התחילו לחשוב ברצינות על היום שאחרי אבו מאזן, להתרגל לרעיון שהוא אוטוטו מסתלק מן הזירה וקרב הירושה כבר לא נותר נחלתם של חדרים סגורים בלבד. הזאבים בפתח' שהריחו בחושיהם המחודדים את האריה המדמם הרהיבו עוז אחרי שנים של שתיקה וצייתנות מוחצנת לצאת נגדו בפומבי. מאז, אבו מאזן נרתע ודומה שלקח צעד אחורה, איומי הסרק בפרישה הוסרו מסדר היום, וגם האופוזיציה הגלויה התעמעמה. אבל הבריתות הפנימיות כבר החלו להירקם. הקרקע רוחשת.

כמה תרחישים מסתובבים באוויר לגבי היום שאחרי. השאלה אם אבו מאזן פורש ביוזמתו בהליך מסודר ומדורג או מת באופן פתאומי, יש לה משקל. כך גם לעיתוי לכתו, ולהרכב הוועד המרכזי של פתח' – גוף ההנהגה העליון. הגזירה בין הירושה בתקופת המעבר לבין הירושה בטווח הבינוני והארוך אינה בהכרח גזירה שווה. בבורסת השמות המדומיינת של היורשים הפוטנציאליים (ג'יבריל רג'וב, סאיב עריקאת, מאג'ד פרג', מוחמד דחלאן, סלאם פיאד) דשה העיתונות הישראלית לעייפה. על פרג', ראש מנגנון המודיעין הפלסטיני, אומרים שאינו יכול, לפחות לא בשלב הזה. הוא לא חבר בגוף ההנהגה של פתח'. איש פרגמטי שאפשר לעשות עמו עסקים, מתארים אותו בצד הישראלי. לא בטוח שזה מוסיף לו נקודות בצד הפלסטיני. גם פיאד כנראה מחוץ למשחק, לא רק משום שקיבל את עיטור יקיר המערב, אלא קודם כל ולפני הכל משום שאינו איש פתח', וכך מוטב, אם תשאלו את צמרת הארגון. דחלאן בגלות, אורב בפינה, אך ספק אם יצליח להבקיע את דרכו חזרה לקדמת הבמה, לפחות בשנים הראשונות שלאחר לכתו של אבו מאזן. נשארנו עם רג'וב ועריקאת. אין אהבה גדולה בין השניים, בקושי הערכה.

בצוק העתים ובהינתן שלא תימצא פשרה בין המחנות היריבים בתוך הנהגת פתח' ייתכן שתושג פשרה זמנית על מועמד הנתפס חלש, לתקופת המעבר. בבחינת בובה שכל מחנה ינסה למשוך בחוטיה עד שתיקרע לגזרים. במקרה כזה בורסת השמות מגוונת אפילו יותר (אבו עלא, אבו מאהר רנים, מחמוד אל-עאלול, נאסר אל-קודווה, נביל שעת' ועוד). גם שמו של מרוואן ברגותי מוזכר בתסריט כזה. מועצת הנהגה זמנית שתנהל את העניינים עד לבחירות פנימיות או כלליות במועד ערטילאי אי שם באופק. אפשר שבקונסטלציה כזו ברגותי יוכרז כנשיא קש. ייוועצו בו, יבקרו אותו יותר בכלא, ידברו בשבחו, אבל את ההחלטות יקבלו בחוץ. צעד זה עשוי להיות פופולארי בעיני חלקים מהציבור הפלסטיני, וחבריו של ברגותי להנהגת פתח' ייאלצו במקרה כזה לבלוע את הגלולה ולתת לו ליהנות מהספק, כל עוד הוא בכלא. הסכנה מבחינתם תיוותר בעינה: היום שבו ברגותי ישתחרר, אם ישתחרר, מהכלא.