חוקיות ההסלמה: אין חוקיות / גל ברגר

ואז ברגע אחד זה התפרץ שוב. אחרי חודשים שנדמה היה כאילו ההסלמה מתחילה להתפורר מאליה, שהשיא כבר מאחורינו, פתאום בפרק זמן של כמה ימים בלבד הגרף החל שוב להשתולל. האמת היא שהפיגועים לא נפסקו בחודשים האחרונים. הם שמרו כל העת על רף מסוים. נמוך יותר אמנם אבל פחות או יותר יציב. אז מה היה הטריגר שהקפיץ את הגרף הפעם? יספרו לנו שאלו חגי תשרי שבפתח, אולי תקופת החג' למכה וחג הקורבן שהסתיימו זה עתה. יום השנה לטבח בסברה ושתילה שצוין בשבוע שעבר, ביחד עם יום השנה להסכם אוסלו, והנה אוטוטו גם יצוין יום השנה להסלמה הנוכחית. "אינתיפאדת ירושלים" בפי חמאס ואחרים או ה"הָבַּה" – התלקחות – בפי הרשות הפלסטינית והפתח. ההסלמה סיבות רבות לה, והרשימה ארוכה כימי החגים, המועדים וימי הזיכרון. ויש עוד סיבות כמובן. ההדבקה והחיקוי בין מחבל אחד למשנהו, המצוקה הכלכלית והאישית של המפגעים והמצב הכללי בשטח. אבל למה זה קורה דווקא ביום בהיר אחד ב-16 בספטמבר ולא יומיים או שבועיים קודם, על זה עדיין שוברים את הראש בישראל. את הקפיצות בגרף מתקשים להסביר כאן. ועוד אחרי שורה של הקלות ומחוות לפלסטינים בתחום החשמל, הדואר והגז, כמו גם השבת גופות רוב המחבלים למשפחותיהם, כולל ממזרח ירושלים.

בצד הפלסטיני זה הרבה יותר פשוט. פשוט לא מתעסקים בשאלה הזאת. "למה עכשיו?" זה לוקסוס השמור לחוקרי הזירה הפלסטינית בצד הישראלי. בראייה פלסטינית זהו הכיבוש והיעדר אופק ולא רק אופק מדיני, וזה הסיפור כולו. בנסיבות האלה, אומרים בצד הפלסטיני, הפיגועים הם הם המצב הטבעי ולא להיפך. אם צריך להעלות תהיות על משהו זה דווקא על תקופות שבהן הם לא מתרחשים ובטח לא לשאול מדוע הם מתפרצים בכל פעם מחדש. הבעיה שלכם, אומר בכיר פלסטיני ברמאללה, היא שאתם סופרים רק את ההרוגים שלכם. לא את אחמד סראחין שנהרג במהלך ניסיון מעצר ליד חברון יום קודם לגל הפיגועים החדש. לא את מוסטפא נימר שקברנו באותו היום ממש לאחר שהרגתם אותו בטעות במחנה הפליטים שועפאט בתחילת החודש רק משום שחשבתם שהוא רוצה לעשות פיגוע דריסה. אפילו אצלכם הודו כי שגו. בחרתם גם לא לראות את הצעיר אחמד דבאג שנהרג בעימותים על הגדר בעזה לפני שבועיים וגם לא את למא מוסא בת השש שנדרסה החודש למוות על ידי מתנחל ליד בית לחם. "מוסא זה לא משה, ואת מוסא אתם לא תראו אף פעם. הישראלים מתחילים בספירה רק כשהגל מגיע אליהם".

אין חוקיות. ומי שמחפש אותה שבוי בקונספציה. מחבל מחליט לצאת לפיגוע ובקצה השני של העיר או באזור אחר ומרוחק מקבל מחבל אחר שכלל אינו מכיר אותו את אותה ההחלטה בדיוק. שניים או שלושה פיגועים מתכנסים ליום אחד ככל הנראה באקראי כפי שקרה ביום שישי שעבר. נוצרה מסת פיגועים נקודתית אשר הקרינה על ההמשך, ולצבר האירועים הרי דינמיקה משלו. זה כמובן מקרין גם על אחרים ומעגל הפיגועים והנקמה נפתח מחדש.

הפתח חולק כבוד לשהידים

עיסא טראיירה בן ה-16 שנהרג השבוע בניסיון דקירה בכניסה לכפר באני נעים ליד חברון הוא לא המחבל הראשון שיוצא מהחמולה הזו בהסלמה הנוכחית וגם מהכפר עצמו יצאו כבר כמה וכמה מחבלים בשנה החולפת. בן לאותה החמולה רצח לפני שלושה חודשים את הלל יפה בת ה-13 במיטתה בקרית ארבע. חמולה בינונית המונה כארבעת אלפים איש בכפר עם אוכלוסייה בת כשלושים אלף נפש. אביו של המחבל הוא קצין במנגנון הביטחון הלאומי של הרשות הפלסטינית. לאחר שנקרא לזהות את גופת בנו אמר בסערת רגשות כי הכיבוש החליט להוציא את הפלסטינים להורג אחד-אחד. באולם האבלים שפתחה המשפחה הוא נראה מנותק, מכונס בתוך עצמו, מגלגל שרשרת חרוזים (מסבחה) בין אצבעותיו, מדי פעם מתפרק ופורץ בבכי. המנחמים הרבים התיישבו שורות שורות בכיסאות הפלסטיק הלבנים. שני צעירים פלסטינים חולפים ביניהם, מחלקים קפה שחור ותמרים. ממעל, מקצה לקצה, נמתחו חבלים דקים כשתי וערב ועליהם הדגלונים הצהובים של הפתח. על קירות האולם הרחב נתלו שלטים גדולים של סניף הפתח בחברון. "השהיד הגיבור עיסא טראיירה מבצע פיגוע הדקירה ההירואי בכניסה למצודת השהידים (באני נעים)", נכתב על אחד מהם לצד תמונת המחבל עטוף כאפייה לצווארו, ותמונות אבו מאזן וערפאת, המנופף לשלום. בשלט אחר, הפתח מברך את המנחמים ב"חתונת השהיד הגיבור". פעם מזמן חתונה הייתה שם קוד לפיגוע בשיחות בין פעילי טרור, היום היא מתארת את המפגש עם אללה. ראש מועצת הכפר לשעבר עלי טראיירה כפר בגרסה שבן משפחתו רצה לעשות פיגוע וטען כי הוא נורה ללא סיבה ומבלי שדקר איש. הוא רק בן 16 ואין לו אומץ לקחת סכין ולדקור חייל, אמר לנו בביטחון. אבל השלטים שהכריזו על פיגוע הירואי ועל שהיד גיבור מספרים סיפור אחר. גם בעיתונות הפלסטינית נכתב כי הוא ביקש לנקום את מותם של מחבלים קודמים מבני משפחתו. אמו אמרה שהיא גאה בבנה וכי הוא נפל על קידוש שם אללה כדי להגן על אל-אקצה ופלסטין. אז גיבור או הוצאה להורג? סתירות לא חסר.

14380010_1557097400999341_5244050181016069438_o
גיבור מצודת השהידים. הפתח מעלה על נס מחבל. (צילום: מהרשת החברתית)

את הגל הנוכחי פתח דווקא מחבל מירדן. הוא ניסה לדקור שוטרים של משמר הגבול בשער שכם במזרח ירושלים, נורה ונהרג. ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן, כפי שפורסם באתר חדשות ירדני, שיגר מברק תנחומים למשפחה באמצעות השגרירות הפלסטינית בעמאן. ייחל בה לכך שהשהיד ישתכן בגן עדן. אחר כך בא ניסיון פיגוע הדריסה ליד קריית ארבע. זוג נאהבים בני 18 שדהרו אל מותם, גם הם מהכפר באני נעים. הצעירה היא אחותה של מחבלת שעשתה פיגוע דריסה במתווה דומה ובאותו האזור רק לפני כמה חודשים. היא נותרה בחיים ובן זוגה נהרג. גם במקרה הזה בירך הפתח את השהיד הגיבור שנפל בפיגוע ההירואי ושיגר נציג רשמי לשאת דברים בסוכת האבלים. משלחת תלמידי תיכון לבנים שבו למד המחבל הגיעה עם שלטים מוכנים. "הלפיד של אנשי החופש", הוא כונה באחד מהם. פיראס ורארד אל-חודור הותירו צוואה. שני עמודי טיוטה כתובים בעט כחול חתומים בידי שניהם. אל תקשיבו לשמועות לאחר מותנו, אין בינינו שום קשר. המולדת היא הדבר היקר מכל וניפגש בגן עדן, כתבו שם. "הם נהגו במכוניתם לנקמה", נכתב לאחר מכן בכותרת הכתבה בעיתון הפלסטיני הפופולארי אל-קודס, שסיפרה כי מאז נהרגה בת המשפחה השניים לא התאוששו. הם יצאו לפיגוע כדי לנקום את מותה של האחות. את סדרת הפיגועים ביום שישי סיים מחבל בן 15 מחמולת רג'בי שדקר חייל בחברון ונהרג. כעבור שלושה ימים יצאו שניים מבני אותה החמולה, בני דודים, לנקום את מותו ליד מערת המכפלה ונהרגו אף הם. המושל של חברון כאמל חמיד טען השבוע כי הרשות עצרה צעירים פלסטינים שקיבלו לכאורה הנחיות מהשב"כ להתסיס את השטח. נשמע מופרך? לא ברחוב הפלסטיני.

טיראווי: לא יכולים לשים איש ביטחון על כל צעיר פלסטיני

במרוצת השבוע נפגשו כמה בכירים בפתח ברמאללה לשיחת חולין. לדברי אחד מהם, השתררה הסכמה בין הנוכחים שפיגועי הדקירה חסרי תוחלת. כך היה גם בתחילת ההסלמה לפני שנה. כל עוד הסתכם מאזן הפיגועים בהרוגים פלסטינים ובאפס או מעט נפגעים לצד הישראלי נותר לבכירים הפלסטינים מרחב תמרון. הם יכלו להתייצב לפני הציבור ולומר לו שזה לא שווה את זה. שעוד ועוד ילדים פלסטינים נהרגים כמו קופצים מצוק ולשווא. ככל שהפיגועים הפכו קטלניים יותר מרחב הלגיטימציה של הבכירים הפלסטינים לנופף באותו הטיעון רק הלך והצטמצם. אף אחד לא רצה להטיל עצמו מול הרכבת הדוהרת. אף שסניפי הפתח ברמה המקומית עדיין מגלים אהדה כלפי המפגעים ניתן היה בכל זאת לזהות השבוע כמה דפוסים שהשתנו, ייתכן כלקח מהחודשים הראשונים של ההסלמה. לא פורסמו למשל מודעות אבל עם שמות המחבלים בעיתונות הפלסטינית ולא שמענו חברי הנהגה מהפתח ומהרשות הפלסטינית מתבטאים בגלוי בזכותם, למעט המברק מאבו מאזן למשפחת המחבל הירדני. עדיין הרשות עומדת כרגע בעמדת המשקיף בלבד המתצפת על האירועים מרחוק.

בתחילת השנה לקח לרשות הפלסטינית זמן להבין שההסלמה אינה משרתת אותה ובשלב מסוים, יש יאמרו מאוחר מדי, החלה בפעילות הסברה בבתי הספר כדי למנוע מהתלמידים ליטול סכינים לידיהם וללכת להתאבד במחסומים. נערכו חיפושים בילקוטים של תלמידים ונעצרו כמה צעירים שהיו בדרכם לפיגוע. "אי אפשר להבטיח מאה אחוז של ביטחון ואנחנו לא יכולים להציב איש ביטחון על כל צעיר פלסטיני בדיוק כמו שישראל אינה יכולה להציב איש ביטחון בכל פינה", אומר לנו עכשיו חבר ההנהגה הפלסטינית תוופיק טיראווי מפתח, שהיה במשך שנים ראש מנגנון המודיעין של הרשות הפלסטינית בגדה. "זה לא נכון שהעניינים התפוצצו מחדש. מדובר בגלים שבאים והולכים משום שאין אופק מדיני והנוער מתוסכל. הם לא מקבלים הנחיות מאיש. ובמצב הזה, פעם יש שקט ופעם אלימות. היום זה בחברון ומחר זה בשכם ובכל מקום אחר. הגלים האלה יסתיימו רק לאחר סוף הכיבוש".

6
הגלים יימשכו עד סוף הכיבוש. טיראווי (התמונה מדף הפייסבוק שלו)

לדברי גורם ביטחוני פלסטיני, גם בשבוע החולף נעצרה בידי מנגנוני הביטחון של הרשות צעירה בת 19 מאבו דיס שהייתה בדרכה לפיגוע במחסום א-זעים בין ירושלים למעלה אדומים, חמושה בסכין. הגורם העלה אגב תיאוריה מעניינת ולפיה החזרה לבתי הספר עם פתיחת שנת הלימודים החדשה תרמה את תרומתה להקפצת גרף הפיגועים. המפגשים התכופים בין חברים לספסל הלימודים, שמחליפים ביניהם חוויות וזיכרונות קשים, ומתרברבים. כל אחד רוצה אחרי זה לצאת 'גבר' בעיני החברים שלו. למפגש האישי פנים אל פנים בין התלמידים יש השפעה רבה הרבה יותר מהאינטראקציה ברשת החברתית פייסבוק, אמר.

מגיפה חברתית

מידת ההשפעה של הרשתות החברתיות על תופעת פיגועי הבודדים עומדת במוקד המחקר שעושה כבר במשך שנה הדסק לחקר רשתות חברתיות במרכז דיין, ועומד להתפרסם בקרוב. הוא מצביע על כמה תופעות מעניינות ועל התפקיד המרכזי שממלאת המדיה החברתית בעיצוב התפיסות ודפוסי ההתנהגות של הדור הצעיר. הדבר ניכר בין השאר גם במאפייני הפעולה של מפגעים בודדים רבים, נוסף על תרומת תעבורת המידע במדיה החברתית להעצמת האלימות בשטח. המחקר מדבר על מובילי דעה וירטואליים ("רכזות מידע גדולות ברשת") המכתיבים את כיווני השיח וקובעים את עוצמות הווליום שהדור הצעיר יונק מהרשת החברתית. אם רוצים להשפיע על השיח, צריך לפעול למולן. החל מקבוצות סגורות של חברים ודפי פייסבוק ברמה המקומית, עבור בדפי פייסבוק עירוניים ואזוריים וכלה בדפי פייסבוק כלל ארציים עם עשרות אלפי עוקבים כל אחד. קבוצת 'סוכנות שיהאב' ו'רשת החדשות של אל-קודס' הן מהגדולות יותר, ברמה המקומית ניתן למצוא קבוצות כמו 'אוהבי שכם' ו'מחנה קלנדיה' ורבים נוספים. כמו כן דפי פייסבוק של מחבלים הרוגים שהחלו להוות במת שיח שוקקת לאחר מותם. אלה ואלה הם "כוכבי הרשת" החדשים. דפי הפייסבוק הללו מתפקדים כזירת דיונים ערה ומייצרים "מפגש וירטואלי שמחדד את תחושת הקהילה ובמקרים מסוימים גם מוכיח את כוחה של הקהילה הווירטואלית לייצר פעולה קולקטיבית – המבחן הבסיסי ביותר ללכידותה של קבוצה", נכתב במחקר.

"זה דור שרוצה להגדיר בעצמו לאיזה קולקטיבים הוא משתייך. והוא יכול להחליט שהקהילות הווירטואליות הן הקולקטיב שלו. מי ששולט בנרטיב היום אלו הן הרכזות הגדולות של המידע שהשתלטו על השיח ואי אפשר לעצור אותם", אומר ראש הדסק ומנהל המחקר ד"ר הראל חורב. שפת הדור הצעיר בפייסבוק ובמדיה החברתית מתנהלת על פי דפוסים קבועים כמעט, מילוליים ולא טקסטואליים כאחד. בין אם אלו תמונות הסכינים המושחזות שהיו לסמל ויראלי ברשתות החברתיות, תמונות ידיים מדממות וכרזות אחרות שהפכו לסמלי ההסלמה. אפילו סמלי האימוג'י בדמות אקדח, סכין וסימון V באצבעות גויסו לעולם השיח המקוון של המפגעים ותומכיהם והפכו חלק מהז'רגון. המחקר מציג תובנה של מרכז המידע למודיעין ולטרור ולפיה ניכר השימוש של מחבלים בודדים במשפטים החוזרים על עצמם שוב ושוב: "נמות כמו עצים זקופים", "החשיבו אותי כמת", "אני זקוק לדברים הבאים מהשמיים כמו המוות/השהאדה". מהמחקר עולה עוד כי הדור הצעיר הפלסטיני נשאב אל הקהילות הווירטואליות בחיפוש אחר מקורות סמכות חדשים עם התערערות המסגרות המסורתיות הנושנות ומתוך נטייה אנטי ממסדית מובהקת. דור אינדיבידואלי יותר מקודמיו, יש אומרים אפילו אנוכי. לא בכדי ניכר שמניעים אישיים כמו מות חבר קרוב או בן משפחה, כמו גם מצוקה אישית ואהבה נכזבת, הם גורם חשוב במכלול המניעים לפיגועי הבודדים.

1
מגיפה חברתית. ד"ר הראל חורב (באדיבות המצולם)

בנסיבות האלה, המחקר רואה ברשת החברתית כר נוח להפצת מה שהוא מכנה "מגיפה חברתית", כלומר תופעה מידבקת בעלת מאפייני התפשטות, שימור ודעיכה אופייניים. "ראשיתה של מגיפה היא בתופעה שמתקיימת תחילה ברמה לא חריגה עד שמסיבה כלשהי היא חווה נקודת מפנה המערערת את שיווי המשקל של המערכת. שקיעתה האיטית של המגיפה מצביעה על העובדה שגורם המגיפה לא חוסל כליל אלא ממשיך להתקיים ברמה נמוכה. שימור רמת הפיגועים העיד שהמגיפה אמנם נחלשה מאוד אך לא הסתיימה ופוטנציאל ההתפרצות שלה בשנית נותר קיים", נכתב במחקר. בהינתן שמספר גולשי האינטרנט בגדה ובמזרח ירושלים מתקרב לשני מיליון ורובם הגדול משתמש בפייסבוק, נראה שהלייקים והשיתופים ימשיכו להיות שחקן מרכזי, לכל הפחות ביצירת האווירה המלטפת למפגעים גם בעתיד.

אודות kasba67

ראש דסק פלסטינים, תאגיד השידור הישראלי כאן, כאן 11 ו-כאן רשת ב' Correspondent, Palestinian Affairs galb@kan.org.il

1 comment on “חוקיות ההסלמה: אין חוקיות / גל ברגר

  1. מאלף. תודה

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: