משעל הולך הביתה. או שלא / גל ברגר

בשתי הדקות האחרונות של הפאנל, פאנל בן יותר משעה וחצי, באולם הכנסים במלון "רותאנה סיטי סנטר" בדוחא בירת קטר, דלה מנהיג חמאס חאלד משעל פרט קטן מזיכרונו. הוא סיפר על פגישתו עם נשיא ארה"ב לשעבר ג'ימי קרטר בדמשק באפריל 2008. סביב השולחן, בזמן הארוחה, שלף קרטר את הצעת סגן ראש הממשלה ושר התמ"ת דאז אלי ישי להיפגש עמו, עם חאלד משעל, בניסיון לקדם עסקה לשחרור גלעד שליט. "אמרתי לו, אדון ג'ימי, תודה, אבל אנחנו לא נפגשים עם האויב. לא משום שזה אסור לפי ההלכה או פסול מבחינה מדינית לשאת ולתת עם האויב שלך. אלא משום שפגישות או משא ומתן עם האויב בנסיבות לא מתאימות רק עושים לו יחסי ציבור". קרטר, נזכר משעל, אמר שפגישה כזו יכולה לתת לו כמנהיג חמאס הכשר מהעולם. אני את ההכשר שלי מקבל מהעם שלי ולא משום גורם אחר, השיב בנחרצות.

הדברים שנשא חאלד משעל לפני חודש באותה "שבת תרבות" בקטר פורשו כסוג של חשבון נפש. בין השאר אמר שם כי חמאס שגה כאשר סבר לפני עשור שאת פסיעותיו הראשונות בשלטון הוא יכול לעשות לבד, ללא שותפים. טעינו כאשר חשבנו שאבד הכלח על הפת"ח ואנחנו החלופה. רוב בקלפי הוא דבר חשוב אך אין בו די כדי לשלוט לבד ובלי שותפים, גם אם הצד האחר אינו מעוניין בשותפות. זו אחת השגיאות שהזרם האסלאמי עשה באביב הערבי וגם אנחנו לא חפים ממנה. נפלנו בפח וגילינו שזה קשה. הדרך הנכונה היא שותפות והסכמה. את הדברים האלה נשא משעל יום אחד לפני יום השנה התשע עשרה לניסיון ההתנקשות בחייו בירדן, שסופו ידוע בעקבות הסתבכות המבצע של המוסד. לאחר שעה וחצי של נאום ותשובות לשאלות הקהל טען עוד כי בשנה הבאה הוא מקווה להיות מנהיג חמאס בדימוס. אחת הטעויות של מנהיגים היא שהם מזדקנים על הכיסא ואין בחירות. מנהיג לא הולך אלא אם הוא מת או לא כשיר יותר. בשנה הבאה יהיו בחירות פנימיות בחמאס וייבחר ראש חדש ללשכה המדינית של הארגון, אמר.

כבר עשרים שנה הוא מכהן בתפקיד ראש הלשכה המדינית של חמאס. זוהי האוטוריטה הגבוהה ביותר בארגון, מה שהופך אותו למנהיג חמאס בפועל. לפני ארבע שנים כבר פיזר איתותים שאין לו כוונה לרוץ שוב בבחירות לראשות חמאס, ואז, באפריל 2013, נבחר שוב לתפקיד, בישיבת מועצת השורא של חמאס (המועצה החשאית המייעצת) שנערכה בקהיר בימי שלטונו הקצר של איש האחים המוסלמים מוחמד מורסי, שלושה חודשים לפני שהורד מבמת ההיסטוריה.

%d7%97%d7%9e%d7%90%d7%a1-%d7%91%d7%97%d7%a8-%d7%a9%d7%95%d7%91-%d7%91%d7%9e%d7%a9%d7%a2%d7%9c-%d7%90%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%9c-2013-%d7%9b%d7%a8%d7%95%d7%96-%d7%a8%d7%a9%d7%9e%d7%99
ההכרזה על בחירת משעל לתפקיד ראש הלשכה המדינית באפריל 2013

הליך הבחירות הפנימיות בחמאס הוא הליך ארוך. הוא מתפרש על כמה חודשים ואפשר שכבר מתנהל בפועל בימים אלה. הבחירות נערכות מלמטה למעלה. קודם כל האזורים (עזה, גדה, חו"ל) בוחרים הנהגות מקומיות ומועצות שורא מקומיות. הבוחרים הם אנשי חמאס רשומים ופעילים בכל אזור ואזור, והנבחרים להנהגות המקומיות באזורים יאיישו גם את הנהגת חמאס הכללית – הלשכה המדינית של חמאס – ואת מועצת השורא הכללית. רק לבסוף זה מגיע לבחירת ראש הפירמידה, באירוע השיא שבו מועצת השורא הכללית מתכנסת ובוחרת את ראש הלשכה המדינית, להלן מנהיג חמאס. לא ניכנס כאן למספר הנציגים בכל אחד מהמוסדות, לחלוקת המושבים בין האזורים ולנבכי ההליך המפותל והמסורבל. זה פחות רלוונטי לקהל הרחב. נציין רק שהבחירות הן לכהונה בת ארבע שנים ושבמועצת השורא הכללית יושבים לא רק אנשי חמאס מעזה, מהגדה ומחוץ לארץ, אלא גם נציגים של תנועת האחים המוסלמים העולמית. ועוד דבר: על פי התקנון הפנימי של חמאס מנהיג הארגון, כלומר ראש הלשכה המדינית, צריך להתמקם ב"אזור מפקדת המטה" המוגדר כיום כאזור חו"ל. תקנון אפשר לשנות.

בבחירות הנוכחיות, ההערכה היא שראשי הזרוע הצבאית של חמאס בעזה ינסו להשיג דריסת רגל עמוקה יותר בהנהגה המדינית של חמאס – המקומית והכללית – יותר מכפי שהשיגו בבחירות הקודמות. כבר בבחירות הפנימיות בחמאס שנמשכו כמה חודשים ב-2012-2013 נבחרו לגוף ההנהגה המדינית של חמאס בעזה כמה מבכירי הזרוע הצבאית בהם אחמד ג'עברי (שחוסל במבצע עמוד ענן בנובמבר 2012) ומרוואן עיסא. ראש הזרוע הצבאית של חמאס מוחמד דיף וחבריו לשדרת הפיקוד הצבאי הם כבר לא ילדים. הם בני חמישים פלוס, ונתנו הרבה מאוד מבחינתם. הם רוצים השפעה בהנהגה המדינית. במיוחד לאחר שההנהגה אכזבה אותם בצוק איתן לפחות פעמיים. פעם אחת כאשר שללה מהם את אלמנט ההפתעה ולא אפשרה להם להוציא פיגוע איכותי ערב המבצע, ופעם נוספת כשלא הביאה את הפירות המיוחלים בתום חמישים ימי מבצע. עשר הנקודות שהגדיר בשעתו חאלד משעל כתנאי לרגיעה ארוכת טווח ולסיום המלחמה (ובהן הקמת נמל, פתיחת שדה תעופה, פתיחת מסוף רפיח, שחרור אסירים, הימנעות חיל האוויר מחדירה למרחב האווירי של עזה, אזורי תעשייה וכו') התפוררו כלא היו. טענת הזרוע הצבאית היא בבחינת 'אנחנו מילאנו את חלקנו בעסקה', מה אתם עשיתם בשביל מדינה.

%d7%a72
היחיד שיכול להסתכל למוחמד דיף בעיניים. יחיא סינוואר

בבחירות הקודמות נכנס לגוף ההנהגה המדינית של חמאס בעזה יחיא סינוואר ששוחרר בעסקת שליט שנה קודם לכן ונחשב היום כוכב עולה בחמאס. אומרים עליו, על יחיא סינוואר ("שר הביטחון" של עזה כפי שהוא מוגדר במערכת הביטחון בישראל), כי הוא היחיד שיכול לדבר עם מוחמד דיף בגובה העיניים, מבלי להשפיל מבט. הוא ממייסדי הזרוע הצבאית של חמאס, ישב בכלא יותר מעשרים שנה, המשיך להוציא פיגועים גם משם ובישורת האחרונה של עסקת שליט הוא שעבר אסיר אסיר מחמאס והודיע מי לחסד ומי לשבט: מי ישתחרר בעסקה ומי יישאר בכלא. מחויבותו לאסירים שנותרו מאחור – עמוקה. אחיו, מוחמד סינוואר, מפקד חטיבת חמאס בחאן יונס, שהיה מעורב עד צוואר בחטיפת גלעד שליט, דאג לו שיככב בראש רשימת המשוחררים. יחיא סינוואר נחשב גורם ניצי, קיצוני וקשוח בחמאס, מרכז בידיו המון עוצמה, מחובר מאוד לראשי הזרוע הצבאית ולמחמד דיף, מתרחק מתקשורת כמו מאש, חי חיי מבוקש ונוטה לסגפנות. הוא דמות מפתח. נצר למשפחה הלוחמת, בא עם קבלות ויש לו הכול כדי להפוך מנהיג לאומי. כשסינוואר בחדר אף אחד לא מצייץ, אומרים משקיפים. אבל גורם בחמאס העריך בשיחה איתי כי טרם הגיעה שעתו להפוך ראש הלשכה המדינית של חמאס.

הנייה או אבו מרזוק

אז מי כן? שני המועמדים הבולטים הם איסמעיל הנייה ומוסא אבו מרזוק. הנייה (53) נולד במחנה הפליטים שאטי שלחוף ימה של עזה, בן למשפחת פליטים מהכפר ג'ורה ליד אשקלון. את הקריירה שלו בחמאס החל באוניברסיטה האסלאמית בעזה, היה כלוא בישראל, גורש למרג' א-זוהור בדרום לבנון בתחילת שנות התשעים ביחד עם עוד ארבע מאות אנשי חמאס וג'יהאד אסלאמי, ולאחר מכן מאמצע שנות התשעים שימש ראש לשכתו של שייח' אחמד יאסין עד לחיסולו של האחרון ב-2004. כשנתיים לאחר מכן רץ בראש רשימת חמאס בבחירות לפרלמנט הפלסטיני, וב-2006 מונה לראש ממשלת חמאס. מלפני ארבע שנים הוא משמש מנהיג חמאס בעזה וסגן ראש הלשכה המדינית של חמאס, כלומר סגנו של חאלד משעל. אבו מרזוק (65) נולד במחנה הפליטים רפיח, בן למשפחת פליטים מהכפר יבנא באזור רמלה-לוד, ואת מרבית חייו הבוגרים בילה בחוץ לארץ. בראשית הדרך עבד במקצועו כמהנדס בתחום הנדל"ן והנפט במפרץ הפרסי, לאחר מכן עבר לירדן, סוריה, קטר, מצרים ובשנים האחרונות שב לפרק זמן מסוים לעזה, ושוב יצא לחו"ל. באמצע שנות התשעים נעצר בארה"ב וישראל ויתרה על הסגרתו – מה שעורר בהמשך תמיהות וחשדות סביבו. הוא כבר שימש ראש הלשכה המדינית של חמאס בתחילת שנות התשעים, הוחלף בידי חאלד משעל כשהיה במעצר בארה"ב ושימש סגנו עד 2014, עת הוחלף בידי הנייה.

%d7%a73
הנייה (מימין) בעת ביקור משעל בעזה לאחר עמוד ענן

הנייה נהנה מפופולריות בעזה, ולא רק. אבו מרזוק נחשב מיומן ממנו ביחסים עם מדינות האזור וגורמים במערב. בכל זאת, ראה עולם. אחת ההערכות היא שמשעל היה מעדיף את אבו מרזוק כיורשו כדי שיוכל באמצעותו להמשיך למשוך בחוטים בתוך חמאס, גם לאחר שיסיים את תפקידו כראש הלשכה המדינית של חמאס. לפי אותה הערכה, הזרוע הצבאית של חמאס מעדיפה את הנייה. הוא קרוב אליה, וחולק יחד עמה את ההיגיון העזתי. לפי דיווח סעודי, טהראן, המצויה בסכסוך מר עם חאלד משעל, גם היא רוצה לראות בהנייה כיורש. קלטת השמע שנפוצה בתחילת השנה ובה נשמע אבו מרזוק משתלח באיראנים ומכנה אותם שקרנים וערמומיים הספיקה כדי לשרוף אותו אצל משטר האיאתולות.

אם ייבחר הנייה, המתגורר בעזה, להחליף את משעל בתפקיד ראש הלשכה המדינית יצטרך חמאס לשנות את תקנון הארגון: או שיוגדר בתקנון ש"אזור המפקדה" מועתק מחו"ל לעזה, או שיוגדר בו שאין הכרח שראש הלשכה המדינית של חמאס יישב ב"אזור המפקדה" שכיום כאמור נמצא בחוץ לארץ. אופציה נוספת, סבירה פחות כנראה, היא שהנייה יעזוב את רצועת עזה במקרה שייבחר כיורש. אם הנייה ייבחר ויישאר בעזה, פירוש הדבר שחמאס חוזר לצור מחצבתו. חוזר להיות ארגון עזתי פר אקסלנס. שם, בעזה, צמח הארגון והמשקל והמוקד חוזר לשם. במדד הקיצוניות, הן הנייה, הן אבו מרזוק, נחשבים פרגמטיים יחסית. פחות או יותר כמו חאלד משעל. כלומר, גם הם צפויים לדבוק בקו של משעל ושייח' יאסין ולפיו אפשר להסתפק כשלב ביניים במדינה פלסטינית בקווי שישים ושבע, ובלבד שהדבר לא יכלול הכרה בישראל ולא יסיט את חמאס מהמטרה הסופית: שחרור כל פלסטין ההיסטורית. בעצם, שכלול של רעיון ההודנה ארוכת הטווח שקבע יאסין עוד בשנות התשעים. שניהם אפוא, הן הנייה, הן אבו מרזוק, דבקים בקווים האדומים של חמאס, באסטרטגיה ובחזון, אך מוכנים לפשרות טקטיות בדרך.

כשנבחר הנייה לעמוד בראש ממשלת חמאס ב-2006 הוא התיר למשל לשרי ממשלתו לעמוד בקשר עם גורמים ישראלים במסגרת ניהול חיי היומיום של תושבי רצועת עזה. אלא שישראל החרימה את חמאס וסירבה להתנהל מולו באופן ישיר. שנה לאחר מכן, בראיון לתקשורת הזרה, אמר הנייה כי חמאס אינו מתכוון להשליך את היהודים לים, ואם ישראל תיסוג לקווי שישים ושבע ייכון שלום בשלבים. אבו מרזוק אמר לפני ארבע שנים וחצי בראיון לשבועון היהודי-אמריקני The Forward כי מוטב שתהיה הודנה בין ישראל לחמאס מאשר מציאות של מלחמה, כלומר שביתת נשק מוגבלת בזמן. כאשר נשאל אם הודנה נועדה לאפשר לחמאס להתחזק ולהיערך לחיסול ישראל, התחמק. קשה לומר מה יהיה בעוד שנים בשני הצדדים ותשובתי היום יכולה להיות שונה מתשובתי אז, השיב. הוא הבהיר עם זה, כי חמאס לא יכיר בישראל, וגם אם ייחתם הסכם שלום בינה לבין הרשות הפלסטינית יראה בו הסכם הודנה, ותו לא. בהמשך, ריככו בכירי חמאס את המסר ואמרו כי כל הסכם שלום שייחתם עם ישראל יובא למשאל עם, ואם יאושרר בידי העם הפלסטיני אזי יקבל על עצמו חמאס את תוצאות המשאל. בסוף 2012 לאחר מבצע "עמוד ענן" ביקר חאלד משעל בעזה. באירוע המרכזי לציון עשרים וחמש שנה להיווסדות חמאס הוא התווה את הדרך: ישראל לא לגיטימית ולא נכיר בכיבוש פלסטין. פלסטין מהנהר ועד הים, מצפון לדרום, היא אדמתנו, זכותנו ומולדתנו ולא יהיה ויתור על שעל או חלק ממנה. עמדת חמאס מלאת סתירות ועמימות, וזה התווך שבו ימשיך כנראה לנוע הארגון גם בעידן שאחרי משעל.

%d7%90%d7%91%d7%95-%d7%9e%d7%a8%d7%96%d7%95%d7%a7-%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%98
אבו מרזוק ביום שחרור שליט. צילום מסך: ערוץ 2

גם אם משעל יעמוד במילתו ולא ימשיך לכהונה נוספת בתפקיד ראש הלשכה המדינית של חמאס הארגון לא צפוי לשנות את עורו עם לכתו, מסכימים פרשנים פלסטינים. למנהיג חמאס יש אמנם מרחב תמרון אך הוא אינו יכול לשנות את האסטרטגיה של חמאס. השפעתו נותרת בתחום הטקטיקה. משעל מיצב את חמאס כשחקן משפיע ולגיטימי במרחב אך בחמש השנים האחרונות, בעקבות החלטות שגויות וחובבניות שקיבל, נקלע חמאס לעמדת בידוד אזורית, בלי בני ברית אמיתיים, כספינה רעועה המיטלטלת בין גלי האוקיינוס הסוער באין חוף מבטחים באופק. כשמשעל חבר בשעתו לפטרון השיעי הלא ערבי איראן, איבד את העולם הערבי הסוני וסעודיה בראשו. כשעזב את סוריה בטריקת דלת לפני כמה שנים, איבד את איראן. כשהתחבר למצרים של מורסי, איבד את מצרים של סיסי. המצרים מחקו את חמאס. חמאס מבחינתם שווה דאעש שווה סיני. משוואה פשוטה ללא משתנים. משעל לא למד מערפאת שאיבד את המפרץ הפרסי על שתמך בסדאם חוסיין. ובמזרח התיכון של 2016, כשסעודיה בצדו האחד ואיראן בצדו האחר, אי אפשר לרקוד על יותר מחתונה אחת. הן פשוט לא מאפשרות זאת. אז נכון, יש לחמאס את טורקיה, שוב סוג של פטרון לא ערבי, אלא שארדואן תומך בעיקר בהצהרות, פחות בכסף. ויש לו את קטר. מדינה קטנה עם חשבון בנק גדול. אבל גם זה לא מספיק. משעל או היורש שלו יצטרכו להשקיע מאמצים רבים כדי לשקם את מה שאפשר מהרס מרקם היחסים העדין של חמאס עם הסביבה האזורית.

משעל, גם אם יפרוש, לא ייצא מהמשחק הפוליטי הפלסטיני. הוא חושב בגדול. רואה עצמו מנהיג כלל פלסטיני ואולי יתמודד ביום מן הימים בבחירות לנשיאות או לראשות אש"ף. הגדה היא ההזדמנות הגדולה בראייתו ובחירות הן המסדרון ליעד הנכסף. יהודה ושומרון הן הן המקפצה להשתלטות על המערכת הפלסטינית כולה. First We Take Gaza, וההמשך ידוע. משעל מזהה את שינוי הסדר המערכתי ביהודה ושומרון עם דמדומי עידן אבו מאזן [ראה פוסט קודם בבלוג: ירושת עבאס ומשחקי הכס / גל ברגר]. סדר מערכתי המבוסס על אבו מאזן כשליט יחיד וריכוזי, שהפת"ח ומנגנוני הביטחון של הרשות הם כלי שרת בידיו ונותרים צייתנים וממושמעים. סדר מערכתי המבוסס על השלטת חוק וסדר ומיגור האנרכיה. על מדיניות המתנגדת למאבק צבאי מזוין והתמקדות במהלכים לעומתיים נגד ישראל באו"ם ובעולם. סדר מערכתי המבוסס על חמאס מוחלש, על טרור ברמה נמוכה יחסית ובסיסית, ועד לפני שנה גם פחות לגיטימי במידה רבה. הסדר המערכתי הזה חווה כרסום הדרגתי בשנה האחרונה ומשעל מזהה את הסדק הנפער. הוא מזהה את ההזדמנות, ורוצה לנעוץ סיכה באיו"ש. הוא לא מעוניין לזרוק את הפת"ח מהמגדלים כפי שקרה בעזה, הוא רוצה להכניס את חמאס לאש"ף ולהפוך את ארגונו לגורם מרכזי בגדה ביום שאחרי אבו מאזן. זו הסיבה שהיה מעוניין בקיום הבחירות המקומיות בגדה. הוא רצה להכניס מאות אנשי חמאס לעיריות כדי להשיג דריסת רגל אחרי שנים שבהן דוכא חמאס בגדה בידי ישראל והרשות הפלסטינית בשיטת כיסוח הדשא. כך, קיווה לתת תנופה לשיקום התשתית האזרחית של חמאס ביהודה ושומרון, ועליה, לא לדאוג, כבר תיבנה התשתית הצבאית. בינתיים, הבחירות המקומיות הוקפאו, והוא נותר עם ציפור אחת ביד. עם עזה.

ציפור בכלוב

עזה היא פצצת זמן. קלישאתי קצת, זה נכון, אבל קשה לראות את זה משתנה בלי שינוי מן היסוד של פרמטרים בסיסיים ברצועה. האוכלוסייה גדלה בקצב מטורף (רק החודש ציינו שם את חגיגות התינוק ה-2 מיליון) בשטח מצומצם של 365 קמ"ר, והמצוקות רק מחריפות. שלוש מלחמות (שלושה מבצעים) בשש שנים מסוף 2008 ועד סוף 2014 – עופרת יצוקה, עמוד ענן וצוק איתן – לא הטיבו איתה. נהפוך הוא. הזרמת הכסף הגדול שהבטיחו כמה ממדינות העולם לשיקום הרצועה לאחר המלחמה האחרונה לא רק זוחלת, היא כמעט נעצרה לחלוטין. באוקטובר 2014 התכנסו נציגים מ-53 מדינות תורמות בקהיר והתחייבו להעביר 3.5 מיליארד דולר לטובת שיקום עזה, בפועל הגיעו 1.6 מיליארד. מחצית המדינות נתנו צ'ק ללא כיסוי ולא העבירו את הכסף. אמנם רוב מוחלט של ההריסות כבר פונה, ותוקנו גם כשני שלישים מהבתים שספגו פגיעות במלחמה (80 אלף מ-127 אלף סה"כ), אבל הבנייה מחדש של הבתים שנמחקו מעל פני האדמה במלחמה (10-11 אלף) מתנהלת בעצלתיים ומחכה לכסף הגדול. זו הסיבה שראש הממשלה הפלסטיני ראמי חמדאללה משגר עכשיו כמה משריו למסע דילוגים בעולם בניסיון לגייס את התורמות למלא אחר מחויבויותיהן.

שליח האו"ם למזרח התיכון ניקולאי מלאדנוב ביקר ברצועה לפני שבוע וחצי והתריע כי "הטמפרטורות בעזה עולות ככל שקצב השיקום מאט". מישהו הטה אוזן?

14724563_1115505375193563_3254236193572340506_n
התינוק המיליון בעזה. מאזור חאן יונס

אבל האמת היא שבעיותיה של עזה לא מסתכמות בזה. לפי דוח של ארגון העבודה הבינלאומי, שיעור האבטלה בקרב אוכלוסיית הצעירים בעזה (עד גיל 29) עמד אשתקד על 50.6 אחוזים. מדובר בקבוצת אוכלוסייה (עד גיל 29) המהווה יותר משני שלישים מתושבי הרצועה. לפי סקר פלסטיני שפורסם לאחרונה, יותר ממחצית הצעירים הפלסטינים בעזה ובגדה כאחד מגדירים את האבטלה כמטרד הגדול ביותר שלהם. יותר ממיליון איש בעזה נסמכים דרך קבע על סיוע בכסף או במזון ומצרכי יסוד מסוכנות הפליטים אונר"א או ארגוני סיוע בינלאומיים אחרים. בממוצע, מקבל בית בעזה הקצאה של שש עד שמונה שעות חשמל ביום, יש בתים שנותרים יממות שלמות ללא חשמל כלל. המים באיכות כה גרועה, עד שמליחותם הגבוהה מביאה אנשים לצחצח שיניים במים מינרליים, שלא לדבר על שתייה. יש כוונה להרים פרויקט התפלה גדול, בינתיים הכול על הנייר. הדור הצעיר (עד גיל 19) מהווה יותר ממחצית האוכלוסייה בעזה, רק אוכלוסיית הגיל 0-11 מונה שש מאות אלף ילדים. זהו "דור ההתנתקות". הדור שנולד אחרי ההתנתקות של ישראל מרצועת עזה ומכיר אותה ואת "היהודים" רק מהסיפורים, כאורות מהבהבים אי שם מעבר לגדר. אחד מסרטוני האנימציה שהופצו לאחרונה ברשת מציג ילד פלסטיני המנסה לשווא לצאת מהרצועה. מדרום נחסמת דרכו במסוף רפיח. מצפון היא נחסמת במעבר ארז. במזרח גדר המערכת. ובמערב – הים. ציפור בכלוב. ציפור ענייה. לצפייה בסרטון

צעירי עזה פונים ללמוד באקדמיה, ומגלים מהר מאוד שבלתי אפשרי כמעט להשתלב בשוק העבודה. להשתלב בשוק העבודה בכלל, ובפרט במקצועות שאליהם הוכשרו וייעדו את עצמם. לפי הלמ"ס הפלסטיני, יותר משישים אחוזים מהצעירים הפלסטינים ששפר עליהם מזלם ומצאו עבודה – עוסקים במקצועות אחרים מאלה שהוכשרו אליהם. רבים מועסקים בעבודות מזדמנות, בשכר נמוך. רופאים, מהנדסים ואנשי הייטק פותחים דוכני קפה כדי להתפרנס. בכל שנה מתווספים לשוק עוד שמונה עשר אלף בוגרי אקדמיה. רובם ימצאו עצמם ללא פרנסה. רבים רואים בהגירה את המוצא היחיד אבל גם הדרך הזו חסומה. כמעט מדי שבוע ביום שלישי יוצאים מעזה דרך מעבר ארז כמה עשרות סטודנטים (50-70) ומועברים בשאטלים לירדן דרך גשר אלנבי. זה נמשך כבר שנה וחצי. בעבור חלקם זוהי יציאה בכיוון אחד. אין להם שום כוונה לחזור. מעת לעת שומעים בעזה על עוד מישהו שהצית עצמו בשל המצוקה הכלכלית, וגם מקרי ההתאבדויות בעלייה. מספרים, שבשכונת רימאל היוקרתית עשירי עזה מפחדים לעשות על האש בבתיהם, כדי שאנשים לא יריחו את ריח הבשר. יותר ויותר אנשים נראים בשנים האחרונות מחטטים בפחים בחיפוש אחר אוכל. יש יותר קבצנים ברחובות. היו מקרים שבהם פלסטינים שיצאו מעזה כמלווים לטובת טיפול רפואי נשארו לעבוד בישראל כשב"חים. בחודש שעבר אבא פלסטיני שיצא עם בנו התינוק בן השנתיים וחצי לטיפול בישראל, שב בתום הטיפול למעבר ארז, השאיר שם את בנו התינוק וברח חזרה לעבוד בישראל. יש המנסים לחצות את גדר המערכת כדי לחדור לישראל בחיפוש אחר פרנסה. לאחרונה נתפס בידי צה"ל עוד מקרה כזה של חוצה גדר, ילד בן 7.

חמאס, השולט בפועל ברצועה, מכיר היטב את המצוקות האלה ומנסה לייצר פתרונות. מדי פעם הוא פותח בגיוסים לשורותיו, ובהגזמה ניתן לומר שחצי עזה השתתפה בקיץ האחרון בקייטנות שהפעיל חמאס, אם כמדריכים, אם כחניכים. העיקר שתהיה תעסוקה. גם אם ללא שכר. מצוקת הצעירים עוררה חשש אצל חמאס שמא הללו יענישו אותו בבחירות לרשויות המקומיות שהיו אמורות להיערך החודש ונדחו, ולכן גם לא באמת הזיל דמעה עם דחייתן. חמאס גם יודע שמערכת המיסוי הכבדה שהוא מפעיל על התושבים לא עושה עמו חסד בדעת הקהל. הוא גוזר מס כמעט על כל סחורה שנכנסת לעזה מהמנהרות בגבול מצרים או מישראל דרך מעבר הסחורות כרם שלום. סוחרים פלסטינים נאלצים לעתים לשלם פעמיים ושלוש. פעם לחמאס, פעם לרשות הפלסטינית. נוסף על אגרות בכרם שלום. הוא גובה מס גם מעסקי שעשועים – מסעדות, בתי קפה, אולמות אירועים. כמאה ועשרים מיליון ₪ בחודש זורמים לקופת חמאס מהמסים האלה. כמה מזה הוא מפנה לזרוע הצבאית שלו, אלוהים יודע. וזה לא צינור הכסף היחיד.

דחלאן – סיוט שלא נגמר

לפני שבוע התכנסו באתר הנופש "קורל סי ביץ'" שלחוף הים האדום, דרומית מזרחית לקהיר, כמה עשרות אישים פלסטינים מרצועת עזה. למצרים, שרוב חודשי השנה מותירה את מסוף רפיח נעול מאחורי סורג ובריח, היה חשוב פתאום לפתוח את המסוף ולאפשר להם לנהור באוטובוסים לכיוונה. את הכינוס ארגן המרכז המצרי למחקרי המזרח התיכון, שקשור בטבורו, כך טוענים, למודיעין הכללי של מצרים. כותרת הכינוס: "מצרים והסוגיה הפלסטינית". המכון מימן שהות לשלושה ימים למוזמנים.

במוקטעה ברמאללה הזדעקו. מי שפעל מאחורי הקלעים כדי לארגן את הכינוס הזה הוא מוחמד דחלאן שרוכב עתה על המתח בין מצרים להנהגה ברמאללה ורק רוצה לעצבן את אבו מאזן, אמרו שם. אחרים טענו שהמצרים רוצים להכתיר את דחלאן כיורש והכינוס נועד לסלול בעבורו את הדרך. המוקטעה הפגיזה את משתתפי הכינוס באש ארטילרית כבדה וראתה בכינוס משחק מסוכן המאיים על כס הקיסר, כתב מקורבו של דחלאן, סופיאן אבו זאיידה, בביקורת על אבו מאזן במאמר שפרסם.

זה תקופה שדם רע זורם בין רמאללה לקהיר. המצרים אינם מרוצים מהתפקוד של אבו מאזן, ורוצים להחזיר את דחלאן, שהורחק על ידו לפני כמה שנים, למרכז הבמה הפלסטינית. לאחרונה גם זומנו לקהיר שורה של בכירים פלסטינים לדון ביום שאחרי אבו מאזן ובאפשרות שדחלאן יחזור ביום מן הימים. בעיני המצרים דחלאן הוא התשובה לחמאס, ומי יותר מהם היה רוצה להיפטר משלטון חמאס בעזה השכנה.

בתחילת החודש פרסם ערוץ טלוויזיה המקורב לאחים המוסלמים ויושב בטורקיה הקלטה של שיחת טלפון בין דחלאן למחזיק התיק הפלסטיני במודיעין הכללי של מצרים, ואיל ספתי. בשיחה, מיוני האחרון, נשמע ספתי מתבדח עם דחלאן על חשבון אבו מאזן. הבכיר המצרי ציין שאין לאבו מאזן שכל, אין לו שום סחורה למכור, הוא פוחד על הכיסא שלו, לא מסוגל לקבל החלטות בלי יועציו וגם הגיל כבר עושה את שלו. הילדים משפיעים עליו מאוד, הוסיף הגנרל המצרי. הוא נזכר שדחלאן כינה בעבר את אבו מאזן "גמל", והתפוצץ מצחוק. המסר נקלט במוקטעה. ואז הגיע הכינוס הזה במצרים שארגן מכון אקדמי הקשור למודיעין המצרי, והופ – הכול מתחבר לפתע. דחלאן!!

1474834966-klmty
מתבדחים על חשבון אבו מאזן. דחלאן וגנרל מצרי

רק לאחרונה שפך אבו מאזן מים צוננים על מאמצי המצרים לעשות סולחה בינו לבין דחלאן. למאמץ נרתמו גם איחוד האמירויות, סעודיה וירדן. אבו מאזן, בכינוס ברמאללה בתחילת החודש, קרא למדינות ערב, אמנם במסר מרומז, אך ברור, תקיף ואינו משתמע לשני פנים: למשוך את ידיהן מהסיפור הזה. איש לא יכתיב לנו את עמדתו, אנחנו המחליטים. יש אנשים הפועלים בערי בירה ומושכים בחוטים כאלה ואחרים. מוטב להם שיקטעו את החוטים האלה, אחרת אנחנו נקטע אותם, אמר.

בסוף החודש שעבר צולמו אמנם אבו מאזן ונשיא מצרים א-סיסי יושבים בחדר אחד מחויכים בפגישתם בשולי העצרת הכללית של האו"ם בניו-יורק. אך קשה היה להתעלם מהקרירות המופגנת בין אבו מאזן לשר החוץ המצרי סאמח שוכרי שכיסא אחד בלבד הפריד ביניהם בהלוויית הנשיא התשיעי שמעון פרס בירושלים שבוע לאחר מכן. כמו שתי צ'ילבות נרגנות.

הכינוס שנערך השבוע במצרים בהשתתפות אישים מעזה המקורבים לדחלאן העכיר את האווירה עוד יותר. חמאס, שזיהה את ההזדמנות להרחיב את הסדק בתוך הפת"ח גילה מוטיבציית יתר לאפשר לאישים מעזה לצאת ולהשתתף בכינוס. לא כל המוזמנים באו כיוון שהמוקטעה ברמאללה נעמדה על רגליה האחוריות וקראה לאנשי הפת"ח בעזה לא להשתתף ב"כינוס של דחלאן". המתכנסים הסכימו שכדי לחולל שינוי אמיתי ברשות הפלסטינית ובאש"ף דרושה קודם כל אחדות פנימית בתוך הפת"ח.

רבים מבכירי הפת"ח הצטרפו למתקפה שניהלה המוקטעה נגד הכינוס במצרים. זה הטרנד עכשיו: לתקוף את דחלאן וכל מה שנקשר בשמו. במיוחד לקראת הפריימריס בפת"ח המתוכננים להיערך בסוף נובמבר. ככל שתתקוף את דחלאן כך תקבל יותר קולות בבחירות, זו התקווה. הוועידה השביעית של הפת"ח אמורה להיערך בנוכחות יותר מאלף אנשי פת"ח ולבחור את חברי ההנהגה החדשים של הארגון. דחלאן לא במשחק הזה. הוא מוקצה מחמת מיאוס. יש הטוענים שכל מטרת הוועידה היא לסתום סופית את הגולל על האפשרות שדחלאן יונחת חזרה בשטחים עם מצנח ערבי.

הגרבוזים והאורשרים של עזה

שלוש סוגיות חברתיות פנימיות טרדו החודש את מנוחתו של הרחוב הפלסטיני. בעזה, פרסם שר התרבות של חמאס לשעבר ד"ר עטאללה אבו סבח, פוסט בפייסבוק שחולל מהומת אלוהים. הוא יצא נגד שירת ה"דאחייה" המסורתית, בהתבטאות שלא הייתה מביישת גם את טובי הגרבוזים והאורשרים שמקרבנו. נקדים ונאמר שה"דאחייה" נחשבת סוג של דבקה בדואית עתיקת יומין, המשלבת ריקוד שורות גברי עם שירה קצבית, מונוטונית, עממית ומאולתרת. היא מושרשת מאוד בתרבות החאפלות והחתונות בשטחים, ולא רק אצל הבדואים.

232
זו לא שירה, זו צווחה. שר התרבות לשעבר של חמאס

"הדאחייה, שלא נעדרת משום שמחה, היא מהלכלוכים המוסיקליים הגדולים ביותר. נוסף על כך שהיא מהצורות היותר הרסניות של תרבות השירה, היא בסך הכול צווחה, ודברים זרים ופרימיטיביים שאף פעם לא היו מובנים לי". עשרים ושמונה מילים בערבית שבהן דרס ברגל גסה את המורשת הבדואית, ובדואים בעזה יש למכביר.

המחאה שהחלה ברשתות החברתיות זלגה במהרה גם לרחוב. השבטים הבדואים בעזה קראו לשר לשעבר להתנצל וקראו גם לחמאס, בית גידולו, להתנער ממנו ומן האמירה המקוממת. שבט התראבין קרא לו בגילוי דעת שפרסם להתנצל תוך ארבעים ושמונה שעות, ולא – יפנה להגיש נגדו תביעה משפטית. שבט סווארכה איים לנקוט נגדו צעדים משפטיים ושבטיים. ואילו שבט חנאג'רה איים בתגובה שהשר לשעבר אינו מעלה על דעתו.

כמה בדואים יצאו בתהלוכה בעזה עם שלטים: ה"דאחייה" היא לא צווחה, אלא מורשת. זה גם היה הסלוגן בהאשטג שהופץ ברשתות החברתיות. עיתונאי מעזה תהה בפייסבוק הכיצד שימש האיש הזה שר תרבות והוא מזלזל כך בחלק חשוב מתרבות העם הפלסטיני. כינו אותו בור, וקראו לו לחזור בו מהדברים לאלתר. לפי דיווח לא מאומת, הזרוע הצבאית של חמאס פרסה כוחות ליד ביתו ברפיח בעקבות האיומים ומחשש שיותקף.

והשר לשעבר, שר התרבות כן? אה, הוא לא התנצל. במקום זה העדיף להכריז שמוטב לו לגזור על עצמו שתיקה, ונאלם דום.

הסוגיה השנייה שעלתה לסדר היום ברשתות החברתיות התעוררה בעקבות פוסט שעלה באחד מדפי הפייסבוק הגדולים בצד הפלסטיני והציג צילומי עלונים שהופצו לכאורה באוניברסיטת ביר זית ליד רמאללה. העלונים מפרסמים קו חם להומואים ולסביות, ועליהם הכתובת באנגלית: gay is ok. הם הודבקו על שער הכניסה לאחד הקמפוסים באוניברסיטה וגררו לא מעט תגובות בפייסבוק.

באחד העלונים נראית דמות מצוירת של בחורה שאומרת כי היא נמשכת לבחורות ולא לגברים אבל כולם אומרים לה שזו תקופה ויעבור. בעלון אחר מוצגת דמות מצוירת, חציה גבר, חציה האחר אישה. "לפעמים אני חש כך, ולפעמים כך", אומרת הדמות.

הסוגיה הזו לא שרדה יותר מדיי בשיח, והפוסט המקורי שעלה בנושא הוסר מדף הפייסבוק שפרסם אותה תחילה, לאחר שגרר מאות תגובות ולא מעט שיתופים. בכל זאת, בחברה הפלסטינית של 2016 עדיין יש נושאים שמעדיפים לגנוז.

הסוגיה השלישית והאחרונה היא יוסוף. ההומלס הפלסטיני המפורסם ביותר ברמאללה שהתמוטט בסוף השבוע שעבר במרכז העיר ומת לעיני עוברי אורח רבים. תחילה, אנשים חששו להתקרב, אך עד מהרה התעשתו וניגשו להגיש עזרה. כבר לא היה כל כך למי. האירוע כולו תועד במצלמות האבטחה של חנות סמוכה. השניות הראשונות שבהן העדיפו חלק מהאנשים לעבור על פניו ולהמשיך בדרכם, לאחר שהתמוטט, הן שעוררו את הסערה החברתית. לצפייה בסרטון

 יוסוף, יוסוף סודאני בן ה-37, שנפל לסמים ואיבד את כל עולמו, שהיה לאבק אדם בחייו, הפך בימים האחרונים לרגע לגיבור השעה ברחוב הפלסטיני. הביקורת שנמתחה ברשתות החברתיות נעה בין ביקורת כלפי הממסד שלא טיפל בו והותיר אותו לחיות בשנתיים האחרונות ללא קורת גג, מתהלך וישן בין סמטאות, לבין ביקורת עצמית: ההתעלמות ממנו שהייתה מנת חלקו של כל אחד שחלף על פניו בימי חייו. אנחנו זוכרים איך ברחו ממך, איך פחדו ממך, איך צחקו עליך ואיך גם אנחנו נמנענו ממגע, נמנענו מלהיתקל בך, כתבו פלסטינים בפייסבוק ברגע של חשבון נפש. אם הוא היה לבוש חליפה היו ניגשים אליו מיד, כתב אחד מהם. "מות המצפון" ו"קריאת השכמה", זעקו הכותרות בעיתונות הפלסטינית.

וכך, בלכתו, הפך יוסוף לראי של החברה הפלסטינית. למעשה, לראי של כל חברה הממאנת לראות את האנשים השקופים האלה, בחייהם ובמותם, וממרקת את מצפונה בעצימת עין.

%d7%a77
יוסוף סודאני. ההומלס המפורסם של רמאללה

אודות kasba67

ראש דסק פלסטינים, תאגיד השידור הישראלי כאן, כאן 11 ו-כאן רשת ב' Correspondent, Palestinian Affairs galb@kan.org.il

0 comments on “משעל הולך הביתה. או שלא / גל ברגר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: