כולם בשביל אחד // גל ברגר

האמת שזה לא בדיוק כולם וזה גם לא סתם אחד. זה ה-אחד. אסיר העולם המפורסם ביותר מקרב האסירים הביטחוניים שיושבים כיום מאחורי סורג ובריח בכלא ישראל. מרוואן ברגותי. האיש שעומד מאחורי שביתת הרעב המתוכננת בבתי הכלא (מיום שני, 17.4.2017, יום האסיר הפלסטיני).

בסביבתו לא מספקים הסבר מניח את הדעת לשאלה: למה דווקא עכשיו. מדוע דווקא בעיתוי הנוכחי החליט מרוואן ברגותי להכריז שביתת רעב בניסיון לסחוף אחריו את כל האסירים בבתי הכלא, ואם אפשר – גם את הרחוב הפלסטיני בשטחים.

לא כולם ששים אלי קרב כמוהו. ברגותי, שכוכבו דרך מחוץ לכלא בחמש-עשרה השנים האחרונות, בסקרים בעיקר, אך לא רק, אינו מצליח כך נראה להלך קסם על כל אסירי הפת"ח בבתי הכלא בישראל. יש כשלושת אלפים וחמש מאות כאלה, פזורים בין בתי הכלא. רובם אנשי פת"ח מובהקים, מיעוטם אסירים ללא שיוך ארגוני אך קרובים יותר לפת"ח מאשר לכל ארגון פלסטיני אחר. עם אלה נמנים גם אסירי גל ההסלמה האחרון, זה של "המפגעים הבודדים".

התלהבות גדולה בקרב מנהיגי האסירים של הפת"ח בבתי הכלא משביתת הרעב שברגותי גורר אותם אליה – אין כל כך. העילה הרשמית לשביתה: שלילת הטבות מאסירים ושיפור תנאים (הוספת ביקור שני בחודש של משפחות האסירים, התקנת טלפונים ציבוריים באגפים, החזרת הבגרויות והלימודים האקדמיים לבתי הכלא, תוספת ערוצי טלוויזיה ועוד רשימה ארוכה של תביעות).

אבל בפת"ח יודעים, טוב מאחרים, שזוהי רק העילה המוצהרת. הסיבה האמיתית לשביתת הרעב היא גחמה אישית של מרוואן ברגותי. האיש, שזכה במירב הקולות בבחירות הפנימיות בפת"ח לפני ארבעה חודשים וחצי ונבחר לגוף ההנהגה העליון של הארגון (הוועד המרכזי), מרגיש שחבריו להנהגת הפת"ח ואבו מאזן בראשם דקרו אותו בגב. דקרו וסובבו.

נאמניו מחוץ לכלא נחלו אז מפלה בבחירות הפנימיות למוסדות ההנהגה של הארגון. המחנה שלו פורק והתפזר לכל עבר. והוא, שקיווה לקבל את תפקיד הסגן של אבו מאזן בחלוקת התיקים בין חברי גוף ההנהגה, התבדה עד מהרה. הוא לא מונה לסגן, ולא קיבל גם שום תיק אחר. שום תחום אחריות. נושל מכל מעמד. שוד לאור יום. אשתו פדווא לא הסתירה את מורת הרוח מהדרתו.

עכשיו הוא קם מן ההריסות להשיב מלחמה שערה. להוכיח לכ-ו-ל-ם שהוא אמנם בכלא אבל עדיין יכול להכתיב סדר יום. להוכיח שהוא מנהיג, המנהיג. והוא הולך על המכנה המשותף הרחב ביותר: האסירים. סוגיה שהיא בקונצנזוס וחוצה מחנות. שביתת הרעב הזו היא מבחינתו להיות או לחדול. אם ינחל מפלה גם כאן, מעמדו יספוג פגיעה קשה.

לא בכדי בסביבתו של אבו מאזן ובצמרת מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית היו מעדיפים שהתינוק הזה – שביתת הרעב של "נלסון מנדלה" הפלסטיני –לא היה נולד כלל. מי הוא שיניע תהליכים מתוך הכלא שיכולים להקרין גם החוצה, לשטחים. אבו מאזן הרי עדיין חי. מה הוא צריך עכשיו הפגנות ותהלוכות בשטחים לאות תמיכה בשביתת האסירים הפלסטינים שברגותי מוביל. להיפך. הוא צריך את הגזרה שקטה לפני ביקורו בבית הלבן בתחילת החודש הבא. התלקחות לא משרתת אותו כעת.

זה הרקע לפיצול בתוך הפת"ח בכלא ביחס לשביתת הרעב. זהו מאבק פוליטי אישי, לא מאבק לאומי, לוחשים כמה ממנהיגי הפת"ח בבתי הכלא על שביתת הרעב שמוביל ברגותי. לא כולם יצטרפו, לפחות לא בשלב ראשון. מה לברגותי ולשביתות רעב, תוהים בכלא. הלוא בשביתת הרעב הגדולה של 2004 הוא אכל בסתר. יש לזה תיעוד. על שביתת הרעב שהובילו אסירי חמאס והג'יהאד האסלאמי ב-2012 הוא התבונן מהצד. כך עשה גם בשביתות ההזדהות עם העצירים המנהליים ששבתו רעב. אז מה דחוף לו פתאום להכריז על שביתה פתוחה.

ואם בקרב אסירי הפת"ח נפלה שלהבת,  מה יגידו אסירי חמאס. הנהגת חמאס בכלא ניהלה דיונים פנימיים בשאלה האם להצטרף לשביתת הרעב שהכריז ברגותי. אפילו נערכה הצבעה. הרוב הצביע נגד. לא רוצים להיות מובלים על ידי בכיר הפת"ח. הם לא עובדים אצלו. מנהיג חמאס ח'אלד משעל נתן להם בסוף השבוע רוח גבית. "שיפור תנאים והקלה בסבל – אלו יעדים חלקיים בלבד", אמר בראיון רדיו מקטר. "אנחנו מסתכלים על המטרה הגדולה – ריקון בתי הכלא מאסירים".

הנהגת חמאס בכלא הודיעה לברגותי כי אין בכוונתה להצטרף לשביתה. ועדיין, צפויה הצטרפות של אסירי חמאס, גם אם לא באופן מאורגן. איש איש יפעל על פי שיקול דעתו. יש בחירה חופשית בכלא, מסתבר. בהודעה רשמית הודיעה (יום א') הנהגת חמאס בכלא כי היא תומכת בשביתת הרעב וכי אסירי חמאס בכלא הדרים יצטרפו אליה. השאר, עדיין מהססים.

ברגותי אגב דאג לאורך השנים לשמר ערוץ קשר פתוח להנהגת חמאס בכלא ומחוצה לו. הוא בונה עליהם שיצטרפו בהמשך. כשיראו את הסחף. אם יהיה סחף. בחשאי, גם העביר מסרים להנהגת חמאס מחוץ לכלא שתלחץ על אסיריה בכלא לעשות כן.

ההערכה בישראל הצביעה תחילה על כמה עשרות אסירים ביטחוניים בלבד הצפויים להצטרף לשביתת הרעב של ברגותי. כעת מדברים על כמה מאות לפחות, ואולי אף בין אלף לאלף ושלוש מאות אסירים. זה פחות או יותר גם המספר שאנשי ברגותי נוקבים בו. אלף וחמש מאות אסירים, הם מעריכים, וזאת בשלב ראשון בלבד. "שביתה היסטורית", ו"אינתיפאדה נגד החוקים הישראליים", כך הם משווקים אותה כלפי חוץ.

בכלא הדרים, מקום מושבו של ברגותי בעשור וחצי האחרון, צפויה משמעת שביתה קפדנית. האסירים הביטחוניים בכלא הדרים מרוכזים באותו האגף, אגף שלוש, וכל האסירים שם מכל הארגונים הפלסטיניים צפויים להתייצב לצדו. כך גם במעוזים של הפת"ח בכלא נפחא ובכלא גלבוע. אבל שוב, לא כל אסירי הפת"ח ישתתפו. חלק נגררים לכך בעל כורכם. מרכיב הלחץ החברתי והשאלה מה יחשבו עלי מחוץ לכלא אם אשבור שביתה, גם הם משחקים תפקיד.

בבתי הכלא בישראל נמצאים כיום כששת אלפים ושלוש מאות אסירים ביטחוניים. שלושת אלפים מהם אנשי פתח. עוד שש מאות ללא שיוך ארגוני אך קרובים לפת"ח. אלף ושש מאות אסירי חמאס (שבע מאות מהם בכלא קציעות בדרום). עוד חמש מאות אסירים מהג'יהאד האסלאמי, ארבע מאות וחמישים מהחזית העממית ומאה וחמישים מהחזית הדמוקרטית.

הרשות הפלסטינית סופרת קצת אחרת. היא מכלילה גם את העצירים המנהליים וגם את ערביי ישראל וערביי מזרח ירושלים. לפי נתוני הרשות, ששת אלפים וחמש מאות פלסטינים כלואים כיום בבתי הכלא ובמתקני המעצר בישראל, בהם כחמש מאות עצורים מנהלית, כשלוש מאות קטינים, חמישים ושש אסירות ו/או עצירות ביטחוניות, ארבעים ושמונה אסירים ערבים ישראלים וממזרח ירושלים, עשרים ותשעה אסירים ותיקים מלפני אוסלו ושלושה-עשר חברי פרלמנט, רובם אנשי חמאס. רוב מוחלט של האסירים והעצירים הם מהגדה, רק מאות בודדות מרצועת עזה.

ברגותי יודע שהתנאים שהציב לסיום שביתת הרעב אינם ריאליים. הם בטח לא בהישג ידו של שירות בתי הסוהר. מדובר בעניינים המוכתבים מלמעלה או עניינים שאינם קשורים בישראל. הצלב האדום למשל שהחליט אשתקד להפחית את ליווי ביקורי המשפחות מפעמיים בחודש לפעם אחת. שלילת האופציה להשלים בגרויות או לעשות תואר באוניברסיטה הפתוחה מתוך הכלא, גם היא שאלה של מדיניות. צמצום ערוצי הטלוויזיה משבעה-עשר לעשרה ערוצים בלבד לאסירי הפת"ח, ולחמישה בלבד לאסירי חמאס, אף היא לא בסמכות מפקדי הכלא שהם לכאורה הכתובת של שביתת הרעב. כתובת לכאורה. שכן אין זו באמת מחאה על תנאים כמו שזהו מפגן כוח אישי.

בעבור אוכלוסיות שלמות בבתי הכלא תהא זו שביתת רעב מתוך אילוץ. שביתה של אין ברירה. וברגותי בונה כאמור על הסחף. הוא מנתב את העניינים כך שיידרש אומץ מכל אסיר ואסיר כדי להחליט שלא להצטרף לשביתה. רוצה להכניס את כולם לקורלס. הנפח של השביתה, ההיקף שלה, משך הזמן שתארך – אלה הדברים שימצבו אותו מחדש כמנהיג הקובע סדר יום. רבים מהאסירים ייאלצו להחזיר את המגשים רק בשביל ברגותי. כולם בשביל אחד. והוא, ינסה להוכיח עכשיו שמי שלא רצה אותו כסגן של אבו מאזן, יקבל אותו כמנהיג המחאה בכלא, ואולי גם מחוצה לו, בשטחי הרשות.

אודות kasba67

ראש דסק פלסטינים, תאגיד השידור הישראלי כאן, כאן 11 ו-כאן רשת ב' Correspondent, Palestinian Affairs galb@kan.org.il

4 comments on “כולם בשביל אחד // גל ברגר

  1. אילן

    שלום. כתבה מענינת תמשיך כך תודה.

    אהבתי

  2. מאמר מקיף, אינפורמטיבי, ומביא ניתוח נכון ומדוייק. ראיינתי את ברגותי בכלא כמה פעמים, והוא מלא וגדוש נגד אבו מאזן- והשביתה היא נגדו.
    פנחס ענברי

    אהבתי

  3. תודה, מעניין מאוד ומחכים כרגיל 🙂

    אהבתי

  4. מענדי בלוי

    כמו תמיד אתה עושה לנו (האזרחים הפשוטים..) סדר במה שקורה ובצורה הברורה ביותר!

    תודה רבה וחג שמח!

    נשלח מה-iPhone שלי

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: