האינתיפאדה צריכה גיבורים | גל ברגר

אחמד ג'ראר, ראש חוליית הירי של חמאס שחוסל השבוע בכפר יאמון ליד ג'נין, הפך סמל. בזה כבר אי אפשר להילחם. אפשר רק להצטער על כך שאלה הסמלים ברחוב הפלסטיני גם כיום, בשנת 2018, ולא אולי כותב שירה פלסטינית מודרנית או מחנך נערץ או זוכה פרס נובל למדע או יזם מוצלח שמכר את הסטארט-אפ הראשון שלו. אך זוהי המציאות. ג'ראר הוא ללא ספק האיש הכי מדובר בשטחים בשבועות האחרונים. לא אבו מאזן, אפילו לא הנשיא טראמפ. וחיסולו, קיבע אותו סופית בזיכרון הציבורי הפלסטיני כמיתוס. לפחות בתודעת הצעירים הששים אלי קרב. אלה שבעבורם אחמד ג'ראר ודומיו הם הם הגיבורים, ולא אחר.

גופתו לא הושארה בשטח ונלקחה על ידי כוחות הביטחון, אך תמונת הגופה המוטלת על הקרקע הופצה במהרה בצד הפלסטיני. אפשר להניח שהצלם לא היה פלסטיני. המטרה, כך נראה, לא הייתה להוכיח שג'ראר אכן נהרג. דומה שמישהו, אולי בצד הישראלי, ביקש בהפצת התמונה לנפץ את המיתוס. להתריס למול הרחוב הפלסטיני: "הנה, זה הגיבור שלכם. מוטל על הקרקע. ללא רוח חיים. וזה סופו של כל גיבור". לדאבונו של מפיץ התמונה, לא היה בכך כדי לפוגג את האופוריה.

מה לא אמרו עליו ולמי לא השוו אותו בשבועות שבהם התנהל אחריו מצוד חם מאז ירה למוות ברב רזיאל שבח בחודש שעבר. ברחוב הפלסטיני ידעו שהוא חי על זמן שאול, שזמנו קצוב. והם – כצופים המרותקים לכיסאותיהם בקולנוע – לא פספסו שום פריים בעלילה המתפתחת. גמעו בשקיקה כל פיסת מידע שהתפרסמה בנושא, וביקשו עוד. כולם יודעים מה הסוף, אך נותרים ישובים למול המסכים מהופנטים וצמאים לדעת כיצד ישימו ה"רעים" את ידם על ה"גיבור", ובעיקר מתי.

כבר מהתחלה היה ברור שהעלילה הפעם שונה. סרט מתח במיטבו. כאילו נלקח היישר מהעונה השלישית של 'פאודה', שעדיין לו נולדה. ואולי בעצם כן…

כעשרה ימים לאחר רצח הרב שבח ניתן האות למבצע הראשון לתפיסת חוליית המרצחים בפאתי מחנה הפליטים ג'נין. שב"כ וכוחות צה"ל קיבלו מידע מדויק על זהות הרוצח, והגיעו עד ביתו. המבצע הותיר אחריו ארבעה בתים הרוסים, כולל ביתו של ג'ראר, והרוג אחד הנושא את אותו השם בדיוק. אחמד ג'ראר. אבל זה לא היה המבוקש העיקרי. ההרוג, התברר בבוקר שלמחרת, היה סייענו של אחמד ג'ראר המבוקש מספר אחת בפעילות, שכלל לא היה בבית.

תחילה סברו שאולי אחמד ג'ראר שאליו כיוונו נמצא ללא רוח חיים מתחת להריסות. אך ככל שנקפו השעות ועם תום פינוי ההריסות התברר שגופה לא הייתה שם.

כעבור שבועיים שוב מבצע. הפעם בכפר בורקין הסמוך, לא הרחק ממחנה הפליטים ג'נין. שוב כותר בית. שוב פעלו כוחות הביטחון בכפר במשך שעות ארוכות. נכנסו לבתים, תחקרו אנשים, ביצעו מעצרים. אך אחמד ג'ראר לא נמצא שם. חלפו כמה שעות והכוחות חזרו למקום, ושוב, בפעם השלישית, יצאו בידיים ריקות.

ג'ראר כונה בפי פלסטינים רבים אל-פאר. "העכבר", בעברית. כמי שמטיב להשתחל אל תוך גומחות בקיר מבלי להיתפס. כינוי שהיה שמור עד כה לשניים: מחמוד אבו הונוד, מראשי הזרוע הצבאית של חמאס בגדה, שזכור היטב אצל הפלסטינים כמי ש"עשה בית ספר" לכוחות הביטחון, במבצע מורכב של יחידת דובדבן בעסירה א-שימליה ערב האינתיפאדה השנייה, מבצע שהסתבך והפך כישלון מהדהד. "הוא ניצב בגבורה למול גדוד שלם של צה"ל", אמרו אז הפלסטינים על מי שהצליח לחמוק מידי ישראל באותו מבצע מפורסם, שהותיר שלושה חיילים הרוגים, אשר נפגעו בשוגג מאש כוחותינו. לאחר מכן ניצל שוב מניסיון התנקשות עד שלבסוף חוסל בירי מן האוויר אל המכונית שבה נסע.

השני שזכה לתואר "העכבר" הוא מוחמד דיף. ראש הזרוע הצבאית של חמאס בעזה, האיש בעל תשע הנשמות ששרד כמה ניסיונות התנקשות, ועל אודותיו אין צורך להרחיב.

אחמד ג'ראר שחוסל השבוע במבנה שבו הסתתר בכפר יאמון הועלה לדרגת אל כמעט. נצרב בתודעה הפלסטינית כמי שטרטר את כוחות הביטחון הלוך ושוב עד שלבסוף גם אליו הגיעה ידה של ישראל. ברשתות החברתיות הצמידו לו שלל תארים. השוו אותו למהנדס המטענים יחיא עיאש, ללוחם הטורקי ארטואורול – אביו של מייסד האימפריה העות'מאנית. אפילו לגיבור-על מקומי, מעין "רמבו" תוצרת ג'נין. בביטאון חמאס א-ריסאלה עיטרה תמונתו את עמוד השער לצד הכותרת 3:0 בעקבות הניסיון השלישי ללכוד אותו, שגם הוא העלה חרס.

חמאס יודע לזהות מומנטום. הוא עשה ועדיין עושה הכול כדי לשמר את תדמית ה"גיבור" של אחמד ג'ראר. חלילה שלא תיסדק, חלילה שלא ידבק בה רבב. אינתיפאדה הרי זקוקה לגיבורים, ובהיעדרה, חשיבותם של גיבוריה כפולה ומכופלת. את הקושי להניע כיום אינתיפאדה בשטחים, חמאס מכיר היטב. שנים שהוא מנסה להבעיר שריפה גדולה, עד כה לשווא. ב"גיבורים" הוא רואה חומר בעירה. אם לא די באחמד ג'ראר כדי לחולל את "המדורה הגדולה" שחמאס היה באמת רוצה לראות בגדה, אזי לכל הפחות להשתמש בו כדי לשמר את הגחלת. עד ה"גיבור" הבא.

אודות kasba67

ראש דסק פלסטינים, תאגיד השידור הישראלי כאן, כאן 11 ו-כאן רשת ב' Correspondent, Palestinian Affairs galb@kan.org.il

2 comments on “האינתיפאדה צריכה גיבורים | גל ברגר

  1. אלרוי

    כתבה מסקרנצ מאוד,פרשנות מדהימה של גל ברגר💪👏

    אהבתי

  2. מנדי בלוי

    מרתק כתמיד!

    שבת שלום

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: