עזה לאן: תזה לשעתה | גל ברגר

אי אפשר למחוק את חמאס. אפשר למוטט את שלטון חמאס בעזה או לשתקו. איך עושים זאת? נטרול בבת אחת של 20-40 מאנשי *הדרג המדיני* של חמאס מהשורה הראשונה. + נטרול בבת אחת של 10 מראשי הזרוע הצבאית. איך? חיסול במקביל במכת פתע מהאוויר או פשיטה רגלית/מהים באישון לילה וחטיפה (הגם שהאופציה ה-2 פחות ריאלית). בשגרה בכירי חמאס ישנים בבתיהם, גם צמרת הזרוע הצבאית – כמעט כולה. נטרול של אחד/שניים/שלושה/ארבעה לא יעשה את העבודה.
תזכורת: חיסול יאסין ורנתיסי בהפרש של חודש במרס ואפריל 2004 תרם במידה רבה לעצירה/דילול פיגועי ההתאבדות של חמאס באינתיפאדה ה-2.
במשך שלוש מלחמות בעזה מ-2008-2014: עופרת יצוקה, עמוד ענן, צוק איתן – הדרג המדיני של חמאס קיבל חסינות מישראל. למעט שניים שחוסלו: ניזאר ריאן וסעיד סיאם, לא נגעו בדרג המדיני. וגם השניים האלה היו חצי רגל במדיני, חצי רגל בצבאי. כשעופרת יצוקה למשל נפתחה במכת פתע ביום שבת 27 בדצמבר 2008 בשעה 11:34 בבוקר אם אינני טועה מילאו את השמיים של עזה כרעם ביום בהיר עשרות כלי טיס של חיל האוויר בפרק זמן מצומצם של דקות ספורות וכתשו אותה מלמעלה. כל בכירי חמאס שהו בבית באותה עת. באף אחד מהם לא פגע טיל.
ישראל פשוט לא רצתה במיטוט שלטון חמאס. חשש לוואקום שלטוני, עליית גורמים קיצונים יותר, אנרכיה… והחשש הגדול יותר: התבוססות בבוץ העזתי באמצעות כניסה קרקעית וכיבוש. לאורך השנים, מיטוט שלטון חמאס לא שירת את ישראל גם בהיבט נוסף: השלטון הכפול והפילוג הפנים פלסטיני: אבו מאזן בגדה, חמאס בעזה, שירת מטרות שונות. לא ניכנס לכולן.
אחת מהן, למשל, הייתה קיזוז היכולת של הפלסטינים להתאחד ולתעל אנרגיות טרור מול ישראל בשתי החזיתות. מטרה אחרת הייתה לשמר מצב שבו ישראל אומרת לעולם: הכיצד נחתום הסכם עם אבו מאזן שבמסגרתו אנו נדרשים לשלם מחיר מלא עבור 2/3 סחורה, כלומר בלי שיש לאיש שליטה על עזה ביום שאחרי הסכם. וכך ניתן היה להסביר לעולם, ואולי גם לעצמנו, מדוע אין דהירה לעבר 2 מדינות במסגרת הסכם שלום. שכן ממשלת ישראל הנוכחית לא מאמינה ב-2 מדינות, לפחות לא מוביליה. ואגב – זה לגיטימי.
בימי אובאמה – התהליך המדיני עוד היה בונטון עולמי. אלה היו ימי הדמדומים של תיזת 2 המדינות. היה מומנטום מדיני שהממשל האמריקני ניסה לכפות, הגם שללא הצלחה. מרגע שהשלטון בוושינגטון התחלף, וטראמפ נכנס לבית הלבן, ממשלת ישראל מצאה לפתע יותר אוזן קשבת מצד החלונות הגבוהים בארה"ב בכל מה שקשור לקשיים לקדם תהליך מדיני. גם השגיאות שעשה אבו מאזן לאורך הדרך תרמו את תרומתן.
בשנה ומשהו האחרונות נראה שהתהליך המדיני הוסר כ"איום". כלומר, אם קודם לכן הפילוג והשלטון הפלסטיני הכפול היו אינטרס ישראלי מובהק, כדי להשתמש בו כאחת התואנות המרכזיות מדוע לא להתקדם בתהליך השלום, עתה צבעיו של אינטרס זה דהו מעט ואפשר לתת יד למהלך של חזרת הרשות הפלסטינית לעזה. שהרי ממילא אין תהליך מדיני באופק. ומהלך כזה של חזרת הרש"פ לעזה ישים קץ אם לא לפילוג בשלב ראשון אז בוודאי לשלטון הכפול. מצב שישראל כאמור לא ששה שיסתיים בעבר. מהלך של חזרת הרש"פ לעזה גם משתלב כעת עם הרצון האמריקני, המצרי, הסעודי, האו"מי ובוודאי הרש"פי. אך זו משימה לא פשוטה, גם לא ברור אם אפשרית. בטח לא באבחה אחת, וכנראה שגם לא בלי שפיכות דמים. אולי בהדרגה ולאורך שנים, ואחרי עוד סט של פעולות תומכות.
פאוזה. למה חמאס רוצה הסדרה ארוכת טווח בעזה? הסדרה שפירושה שקט לישראל מעזה תמורת מתן זריקת מרץ לכלכלת עזה שתירשם כהישג לחמאס. האם הוא רוצה בהסדרה ארוכת טווח משום שבכוונתו להשיב לישראל את הגופות והנעדרים במסגרת הסדרה שכזו מבלי לקבל אסירים בתמורה? האם משום שבכוונתו להתפרק מנשקו באופן וולונטרי? האם הוא חושק כל-כך במסירת עזה לאבו מאזן במסגרת פיוס פנים פלסטיני (פיוס שהוא תנאי מצרי, רש"פי ואו"מי לכל הסדרה)? מסירה כזו הלא משולה להתאבדות פוליטית מבחינתו שכן הוא מאבד נכס טריטוריאלי שהוא כמעט כל עולמו במצוקתו הנוכחית. ובכן התשובה לשאלות הנ"ל היא לא, לא ולא. זקני חמאס עוד זוכרים היטב את זקניהם שגולחו בידי שוטרי ערפאת במרתפים בעזה בשנות ה-90 כל אימת שחמאס לא עמד דום לשריקת הראיס. הם לא יפקידו, שמא נאמר יפקירו, את גורלם בידי החבורה הזו שמונהגת בידי אבו מאזן, מאג'ד פרג' ראש המודיעין ושות'.
חמאס רוצה הסדרה ארוכת טווח בעזה כנגזרת של מטרת על אחת. הוא מסתכל על הבחירות בשטחים ביום שאחרי אבו מאזן. אם יבואו קודם – מה טוב. הוא לא רוצה להגיע לקלפי כשכל מה שהביא לעזה אלה שלוש מלחמות ואלפי הרוגים. הוא רוצה הישג ממשי – שינוי מציאות החיים בעזה עם הקמת נמל, אוורור של תושביה ופתיחתה של עזה לעולם. הישג שיוכל לתרגם ככוח אלקטורלי ביום הבחירות. הן בגדה, הן בעזה. או במילים אחרות: הוא רוצה להוכיח שהוא האלטרנטיבה הראויה לרשות הפלסטינית ולפת"ח. שהוא – בדרך שלו, בכלים שלו, באג'נדה שלו – הצליח להביא לפלסטינים שגשוג ורווחה בעזה, ועכשיו כדאי גם לתת לו את ההזדמנות בגדה.
אישית, אני מאמין שחמאס מוכן לשלם מחירים עבור מטרת העל הזו. הוא מוכן להיכנס לרגיעה ארוכת טווח עם ישראל שבמסגרתה תוקפא הפעילות ההתקפית המזוינת הנראית לעין לתקופה של כמה שנים. בינתיים, הוא ימשיך להתעצם בשקט לכל תרחיש שלא יבוא. חמאס אפילו מוכן לתת לאבו מאזן דריסת רגל בעזה אך בשום אופן לא תוך ביטול כוחו הצבאי שהוא עשוי להזדקק לו ביום מן הימים – בין אם מול ישראל, בין אם מול הרשות הפלסטינית. גופות ונעדרים – זה קו אדום. כאן ברור שרק שחרור אסירים יכול להביא לפריצת דרך.
במודע אני לא נכנס כאן לאינטרסים של השחקנים האחרים (ארה"ב, מצרים, רש"פ, סעודיה, או"ם, קטר) פשוט משום שזה יהפוך את העסק למורכב בהרבה.
ישראל צריכה לשאול את עצמה האם היא מוכנה לתת יד להסדרה ארוכת טווח שמשאירה את חמאס בפרמטרים המתוארים לעיל. תוך הבנת מטרת העל של חמאס. זוהי כמובן זריקת חבל הצלה לחמאס הנאבק בימים אלה בגלי הים הסוער שמסביב לו. אם ישראל מוכנה לכך (להלן: אסטרטגיה א') מוטב שתדבר עם חמאס ברצינות על הסדרה ותימנע ממערכה כוללת בעזה. שכן מערכה כוללת בעזה יכולה לכל היותר לשפר במעט לטובת ישראל את התנאים שבהם חמאס יסכים להסדרה כזו. ספק אם מחיר המלחמה שווה את השיפורים הקלים האלה, גם אם מערכה אינה מחייבת כניסה קרקעית ויכולה להתנהל בעיקר במאמץ אווירי. במילים אחרות: מלחמה בעזה למען הסדרה בעזה תביא אותנו פחות או יותר לאותה הנקודה שאנו נמצאים בה כיום, שהיא למעשה אותה הנקודה שנמצאנו בה לאחר צוק איתן, שהיא למעשה אותה הנקודה שנמצאנו בה לאחר עמוד ענן, שהיא למעשה אותה הנקודה שנמצאנו בה לאחר עופרת יצוקה. מפנה אתכם לקרוא בלוג קודם שלי: לדבר עם חמאס. https://goo.gl/GCyCfp
אם ישראל גמרה אומר למוטט את שלטון חמאס ולסלול את הדרך לחזרת הרשות הפלסטינית לעזה (להלן: אסטרטגיה ב') הדרך לשם עוברת באמצעות נטרול סגל א' בצמרת חמאס כפי שתואר בפסקה הראשונה. פירוש הדבר מלחמה, אך גם היערכות להתבוססות בבוץ העזתי למשך כמה שנים עד שהרשות הפלסטינית תהיה כשירה דיה כדי לתפוס את המושכות שם ולהתנער מטענות שסביר שיוטחו בה ולפיהן היא "חזרה לעזה על גבי טנק ישראלי".
ישנה אופציית ביניים. להלן אסטרטגיה ג'. מה שמכונה בעגה התקשורתית "אין אסטרטגיה מול עזה". והיא: להשאיר את המצב כמות שהוא. להישיר מבט לציבור הישראלי ולומר לו שאופציה א' ואופציה ב' גרועות יותר/לא ריאליות/לא אפשריות/וכו' ולכן ישראל נערכת לשנים ארוכות שבהן היא ורצועת עזה ייטלטלו בין הסלמה לרגיעה, מבלי שכל צד נדרש לשלם מחירים גדולים מדי. בין אם זה מחירים פוליטיים ובין אם מחירים אחרים. פעם ההרתעה תחזיק שנתיים, פעם ארבע ופעם עשר שנים. אולי אפילו שתים-עשרה כפי שקורה בגזרה הצפונית מול חיזבאללה.
זה עובד ממש כמו אינטרוואלים לאצנים מתחילים. 40 שניות ריצה. דקה וחצי הליכה. וחוזר חלילה. כשבכל X זמן מגדילים את משך הריצה, וביחס הפוך גם משך ההפוגה בהליכה מצטמצם והולך. היערכות לקראת המרתון. והנמשל: סבבים שנהיים תכופים יותר ויותר עד המערכה הכוללת.
בסיכומו של עניין, פשוט זה לא. ישראל בוודאי איננה השחקן היחיד במשוואה. יש גם את חמאס שיכול תמיד להפתיע במכת פתע שתגרור אותנו למלחמה גם בניגוד לרצונה של ישראל. אבל נדמה לי שכל עוד ישראל לא מחליטה על אחת מהאסטרטגיות הנ"ל היא תמשיך להיות מובלת באפה על ידי האסטרטגיה של חמאס, ואם לא אסטרטגיה אזי הגחמות של חמאס, שסביר שפחות יתחשב באינטרס הישראלי הנוכחי להציב את זירת הצפון בראש סדר העדיפויות של מדינת ישראל בשלב זה.

אודות kasba67

ראש דסק פלסטינים, תאגיד השידור הישראלי כאן, כאן 11 ו-כאן רשת ב' Correspondent, Palestinian Affairs galb@kan.org.il

1 comment on “עזה לאן: תזה לשעתה | גל ברגר

  1. ניתוח מעולה !!!!
    ״חמאס רוצה הסדרה ארוכת טווח בעזה כנגזרת של מטרת על אחת.
    הוא מסתכל על הבחירות בשטחים ביום שאחרי אבו מאזן. אם יבואו קודם – מה טוב״

    אתה מעלה לטוויטר? האם יהיה תרגום לאנגלית?

    Kind regards,
    Joseph Fischer
    Sent from my i Phone

    >

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: