היום ה-51 של צוק איתן | גל ברגר

  1. רג'וב

ג'יבריל רג'וב נחת השבוע בקהיר. ביקור מפתיע. זה זמן רב שמצרים מסרבת לאפשר לו לבוא בשעריה. בפעם האחרונה שכף רגלו דרכה שם, בפברואר 2017, הוא גורש בבושת פנים מנמל התעופה הבינלאומי של קהיר. אולי זוהי לשונו הארוכה שסיבכה אותו עם הבכירים המצרים, אולי מישהו מאוהביו או משונאיו דאג להעלות את המצרים על בריקדות נגדו. וכאלה לא חסר. יריבו המושבע מוחמד דחלאן המקורב לנשיא סיסי. אבו מאזן שרואה ברג'וב איום פוטנציאלי. ראש המודיעין הפלסטיני מאג'ד פרג' ובכיר הפת"ח חוסיין א-שייח שהחלו אולי לשחק מלוכלך בקרבות הירושה לקראת "היום שאחרי".

אבל המצרים לא טיפשים. הם מזהים את הפוטנציאל הגלום ברג'וב, את הכוח והפופולריות שצבר ברחוב הפלסטיני בגדה. הם יודעים היטב שרג'וב עשוי לרשת את אבו מאזן ביום מן הימים. וכך קרה, ששבוע לאחר שאבו מאזן הוזמן להיפגש עם סיסי בשארם א-שייח, בלוויית מאג'ד פרג', חוסיין א-שייח' ועוד בכיר בפת"ח, עזאם אל-אחמד, קיבל גם ג'יבריל רג'וב הזמנה נפרדת לפגישות במצרים. אמנם לא עם סיסי, אבל עם מספר שתיים בהיררכיה המצרית, ראש המודיעין הגנרל עבאס כאמל.

גם הקלטת הלוהטת שהודלפה ימים ספורים קודם לכן בעיתוי מקרי-לא מקרי ובה נשמע רג'וב משתלח במודיעין המצרי ובנשיא סיסי בשיחת טלפון עם בכיר בחמאס בקטר, לא הפריעה לביקור לצאת אל הדרך. המצרים מבינים שהם אינם יכולים להתעלם עוד מהשחקן הכי חזק שרץ כיום על המגרש.

מי שהדליף את השיחה רצה אולי להפיל את החשד על בן שיחו של רג'וב מהעבר השני של הקו. שקוף מדי. קל מדי. בראש רשימת המדליפים האפשריים ניתן להציב את המודיעין הפלסטיני שבראשו מאג'ד פרג', ואולי – כפי שרמז לי מישהו – את קטר, הנסיכות העשירה מהמפרץ הפרסי. אותה קטר שאותו בכיר בחמאס ששוחח עם רג'וב בטלפון מתארח בשטחה. אותה קטר שתעשה הכול כדי להלל, לשבח, לפאר, לרומם, להדר, לברך, לעלה ולקלס את עצמה כשחקן משפיע ומוביל בזירה הפלסטינית, ועל הדרך, אם אפשר, גם להביך את מצרים ולגמד את תפקידה באזור.

  1. קטר

קטר באמצעות שליחה רב הפנים, רב הקשרים והמעללים מוחמד אל-עמאדי, הצליחה למצב עצמה כחולץ פקקים אזורי. השליח הקטרי שפעם מופיע בגלביה ועוקאל, ופעם בג'ינס כחולים וחולצה מכופתרת, מדבר עם כולם. הרבה עם החתן קושנר, הרבה מאוד עם שליח האו"ם מלאדנוב, הרבה עם ישראל, הרבה מאוד עם חמאס, וקצת עם אבו מאזן. כשהמצרים נתקעים, וכשאבו מאזן מחבל ומסרבל, ובכל מקום שהפלונטר מסתבך, מפציע השליח הקטרי על חמור לבן. הפעם הוא הגיע עם שלוש מזוודות טרולי ובהן חמישה-עשר מיליון דולר במזומן לחלוקת משכורות וקצבאות בעזה. הפקק חולץ, והלחץ בבקבוק העזתי החל להשתחרר.

הכסף הקטרי הצליח לקנות עוד זמן. עוד זמן למצרים לעבוד על התכנית הגדולה שלהם: להחזיר את היציבות ואת הרשות הפלסטינית לעזה. עוד זמן לחמאס להשהות פיצוץ של האוכלוסייה בעזה עם שבבים שיעופו גם לכיוונו. עוד זמן לישראל שכל האסטרטגיה שלה מול עזה מתמצית בהשגת שקט, גם אם הוא נקנה במזוודות דולרים. ההיתקלות בתחילת השבוע בין כוח ישראלי מיחידה מובחרת לבין כוח של חמאס ממזרח לחאן יונס היתה בסך הכול באג בתהליך שכבר החל להמריא. לרגע נדמה היה שההיתקלות עלולה להסיט את הרכבת ממסלולה, אך כל אחד מהקרונות נאחז במסילה בעוצמה. נאחז בקטר הקטרי.

הכסף מקטר שימן ושילם, ונתן אורך נשימה, אבל לא השאיר את הצדדים בלי נזקים. המצרים, שנאלצו לזוז לרגע הצידה למען הבכורה הקטרית. בישראל, תמונת המזוודות עם מיליוני הדולרים במושב האחורי במכוניתו של השליח הקטרי חוללה מהומת אלוהים. וחמאס, הפך שק חבטות על שמכר את הפגנות הגדר בעבור חופן דולרים, כסף שהלך בעיקר לאנשיו – פקידי חמאס האזרחיים ברצועה והמשפחות הנזקקות הסמוכות על שולחנו. הלחישה של השליח הקטרי על אוזנו של סגנו של יחיא סינוואר בעזה שנקלטה בעדשות המצלמה יום למחרת הכנסת הכסף לעזה: "עכשיו אנחנו רוצים שקט", רק העצימה את הביקורת. העסקה לבשה עתה צורה מוחשית ובוטה: כסף תמורת שקט. בשעה שבעזה התגאו כי החלו לקטוף את פירות הפגנות הגדר, ברמאללה הטיפו להם כי טעמו מהפרי האסור.

  1. היום ה-51

מישהו חכם בישראל שיתף אותי השבוע בהארה שהייתה לו. שמונת החודשים האחרונים מסוף חודש מארס שבהם חמאס מטלטל את הגדר ואת אזור הדרום הם בעצם היום ה-51 של צוק איתן. המשך ישיר של המאבק שניהל חמאס במבצע ההוא למימוש הישג אזרחי ממשי בעזה, מבצע שהסתיים לבסוף בלי התוצאות שהארגון ייחל להן. המלחמה נכשלה וחמאס פנה לנסות ולהביא הישג אזרחי באמצעים אחרים. באמצע נובמבר 2018 אנו עדיין בעיצומו של היום ה-51 של המבצע ההוא.

לא רק מצוקות כלכליות ניצבות לפתחו של חמאס השולט ברצועה זה יותר מעשור. מאז רמדאן האחרון בחודש מאי, עת פתחה מצרים את מסוף רפיח ליציאת פלסטינים מעזה, ישנה דליפה בלתי פוסקת של זרם אנשים הנמלטים מעזה בניסיון לחפש את עתידם בחוץ לארץ. המספרים נעים בין עשרת אלפים לעשרים וחמישה אלף איש שיצאו את עזה בחודשים האחרונים דרך מסוף רפיח, ולא שבו. במהגרים גם עשרות, ויש אומרים מאות, רופאים מהרצועה. רבים עוברים לאיסטנבול ומשתקעים שם, רבים רואים בה רק תחנת מעבר למדינות אירופה.

באופן פרדוקסלי, הפגנות הגדר שנועדו להביא הישג אזרחי משמעותי לעזה רק החריפו את מצוקותיה. כשמונים צעירים פלסטינים מסתובבים כיום בעזה קטועי רגליים. הם נפגעו מירי בעת שהשתתפו בהפגנות. עוד כאלף ומאתיים פלסטינים נפגעו ברגליהם ונזקקים לטיפולים ותרופות שאם לא יקבלו, גם גפיהם יועמדו בסכנת כריתה. ישראל מסרבת לאפשר לפגועי הרגליים לצאת דרכה לטיפולים בישראל, בגדה, במזרח ירושלים או בחוץ לארץ. מבחינתה, מדובר באנשים שנפגעו במהלך פעילות עוינת נגדה.

בית החולים שיפא הוא בית החולים הגדול והמרכזי של עזה. הפגנות הגדר הביאו לדחיית שמונת אלפים ניתוחים בבית החולים, שמושקע כל כולו במקרי החירום והטראומה, תולדה של ההפגנות. בשגרה, מספק בית החולים אכסניה לסטאז'רים ברפואה. בשמונת החודשים האחרונים הם נאלצו לרוץ מאלונקה לאלונקה, להעניק טיפול רפואי ראשוני, ובזה מסתכמת שנת הסטאז' שלהם.

בעזה מדווחים בימים אלה על מחסור של כחמישים אחוזים בתרופות וציוד רפואי. חולי הסרטן, חולי הדיאליזה וחולי הלב, הם האוכלוסייה שנפגעת בעיקר. על מערכת הבריאות בעזה שהייתה שברירית ממילא עוד לפני הפגנות הגדר עם ציוד מיושן, חוסרים כרוניים והיעדר תקציבים, הוכבדו עתה אלפי פצועים מהפגנות הגדר והיא נמצאת בקריסה.

יחיא סינוואר מנהיג חמאס ברצועה קורא את התמונה לאשורה. הוא נמצא במלכוד. בין הרצון להביא לעזה הישג אזרחי ממשי (לא רק סולר לתחנת הכוח ומשכורות לפקידיו למשך חצי שנה) לבין הצורך לקפל במהרה את אירועי הפגנות הגדר שרק מורידים את עזה שאולה. הוא לא מחפש כרגע להפוך את עזה לסינגפור. בשלב ראשון הוא יסתפק בהפיכתה לרמאללה.

  1. רמאללה

ביום שני השבוע, כשאלפים בעזה נשאו על כתפיים את האלונקות עם גופות ששת אנשי חמאס שנהרגו בהיתקלות עם כוח צה"ל בדרום הרצועה, גם ברמאללה יצאו אלפים להפגין ברחובות. הם לא הפגינו לאות הזדהות עם רצועת עזה. הם יצאו להפגין נגד החוק החדש שהרשות הפלסטינית מבקשת לקדם: חוק הביטוח הסוציאלי. חוק שמגדיל את הפרשות העובד והמעסיק לפנסיה, ונועד להיטיב בסופו של דבר עם העובד.

אבל גם ברמאללה המדושנת יחסית מעדיפים את היום על פני המחר. אנשים רוצים ובעיקר צריכים כסף מזומן פנוי ועכשיו. פחות חושבים על מה יקרה בעוד עשר, עשרים, שלושים וארבעים שנה. הפרשה גדולה יותר לפנסיה פירושה נטו נמוך יותר בבנק. במציאות החיים הפלסטינית שבה שמונים אחוז מהציבור (לפי הסקר הפלסטיני האחרון) מצביעים על שחיתות ברשות הפלסטינית, ישנה גם חשדנות רבה כלפי כנות כוונות הרשות לגבי מה שבאמת תעשה עם הכסף.

המחאה סביב ההפרשות לפנסיה מוציאה בשבועות האחרונים מאות ואלפי מפגינים לרחובות בערי הגדה המנומנמת. זו אינה הפעם הראשונה שפגיעה בכיס של הציבור הפלסטיני מוציאה אותו לרחובות בגדה. בשנים האחרונות ממעט הציבור בגדה לצאת ולהפגין בהמוניו למען סוגיות לאומיות. הוא לא יוצא בהמוניו לא נגד הכיבוש, לא נגד טראמפ, ולא למען אל-אקצה וירושלים.

אז להפגין למען עזה? מי בכלל זוכר אותה. אחת-עשרה שנות פיצול בין עזה לגדה עשו את שלהן. גם מעל מאתיים הרוגים פלסטינים בהפגנות הגדר ואלפי פצועים בעזה לא הספיקו כדי להוציא הפגנת סולידריות גדולה אחת בשטחי הגדה. אפילו לא אחת בשמונה חודשים. כשמונים קילומטרים מפרידים בין עזה לרמאללה בקו אווירי, אבל בפועל תהום פעורה בין שתי הטריטוריות וחוצה את העם הפלסטיני לשניים. צפון קוריאה ודרום קוריאה. לא פחות.

אודות kasba67

ראש דסק פלסטינים, תאגיד השידור הישראלי כאן, כאן 11 ו-כאן רשת ב' Correspondent, Palestinian Affairs galb@kan.org.il

0 comments on “היום ה-51 של צוק איתן | גל ברגר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: