הפרויקטים שמונחים על הכף בעזה | גל ברגר

בשבוע הבא יתכנסו נציגי המדינות התורמות בניו-יורק. ה- AHLC(Ad Hoc Liaison Committee). הפורום הזה, שהוקם בעקבות אוסלו ב-1993 ונורבגיה בראשו, מקפיד להתכנס פעמיים בשנה: באביב בבריסל, ובחורף בניו-יורק (בשולי דיוני העצרת הכללית של האו"ם). תפקידו לגייס את הכסף לפרויקטים גדולים ברשות הפלסטינית: בגדה וברצועת עזה.

את "התפירה" של אותם הפרויקטים עושה המתפ"ש (מתאם פעולות הממשלה בשטחים) מול גורמים שונים: נציגי התורמות כאן, נציגי הפלסטינים, ארגוני NGO וכו'. כשמתקבל האישור הסופי מהתורמות (ה-AHLC), תפקידן לגייס את הכסף כאמור, והפרויקטים אמורים להתחיל לנוע קדימה. לעיתים זה נתקע מטעמי ביורוקרטיה של הרשות הפלסטינית, לעיתים הכסף שהובטח לא מגיע.

הוגי תכנית "ההסדרה" של עזה – תכנית שנועדה לאוורר את עזה, להעניק לה אורך נשימה ולהרחיק מלחמה – השכילו להכניס לתוכה חלק מהפרויקטים האלה. בחלק מהפרויקטים – מי שנושא ונותן עליהם מהצד העזתי הוא מנהיג חמאס בעזה יחיא סינוואר שיושב עם התכניות והשרטוטים.

הנה כמה מהבולטים שבפרויקטים:

מתקן ההתפלה הענקי של עזה –

אחת מהבעיות הקשות שעזה סובלת מהן היא מחסור חמור במים לשתייה ולבישול. הבעיה הזו הלכה ותפחה עם השנים וממשיכה לתפוח, עד כדי כך שבעזה כבר מזמן לא שותים מים מהברז ויש המצחצחים שיניהם במים מינרליים. פרויקט ההתפלה בא לתת מענה לבעיה הזו ויש מי שכבר הגדיר אותו "הפרויקט הכי גדול בתולדות העם הפלסטיני ובוודאי בתולדותיה של עזה".

מדובר בפרויקט בעלות של 650 מיליון דולר/540 מיליון יורו. הספונסר העיקרי הוא הבנק העולמי, גם כווית שמה כסף. חברת FICHTNER הגרמנית נבחרה להוציא את הפרויקט הזה לפועל. הפיכת הפרויקט למבצעי – תוך חמש שנים. מה כולל הפרויקט?

הקמת מתקן התפלה גדול בחופי חאן יונס בדרום הרצועה. ממול – בצד המזרחי שעל גדר המערכת עם ישראל – יוקם מתקן מהילה גדול (בריכת מהילה בבירכת סעיד). שני המתקנים יחוברו בצינורות חדשים. איך זה יעבוד? תוקם יחידה בים (מעין משאבה גדולה) שתחובר בצינורות שיונחו על קרקעית הים מהיחידה הזו ועד למתקן ההתפלה שבחופי חאן יונס. היחידה בים תזרים מים למתקן ההתפלה בחוף – שם יופרדו מי הים למים ולמלח. המים ללא המלח יוזרמו בצינור המחבר אל בריכת המהילה שעל גדר המערכת – ושם יימהלו עם מים שעזה מקבלת מישראל.

אם המים מישראל נחשבים באיכות גבוהה מאוד, אז מי ים מותפלים שיימהלו במים מישראל הם באיכות טובה מאוד, ואת זה ישתו העזתים בעשור הבא. כדי שהמים יגיעו לבתים, צריך גם לשדרג את הצנרת בתוך רצועת עזה, שתי וערב לאורכה ולרוחבה. שדרוג הצנרת יאפשר בין השאר להכפיל את כמויות המים כיוון שהדליפות מהצנרת הרעועה כיום יצטמצמו פלאים. גם את זה תעשה החברה הגרמנית שבכך תקים למעשה את "המוביל הארצי של עזה".

אזור תעשייה מפוקח על הגבול עם ישראל –

בעגה המקצועית קוראים לזה MIZ (MONITORED INDUSRIAL ZONE), כלומר אזור תעשייה מפוקח, וזה אמור להתלבש על אזור תעשייה קיים. והאזור הזה אכן קיים כבר: קוראים לו אזור התעשייה קרני והוא נמצא ליד מעבר קרני – שהיה מעבר הסחורות העיקרי של רצועת עזה, עד שהוחלט לסגור אותו ולהעתיק את פעילותו לכרם שלום. אבל אזור התעשייה נשאר גם אחרי סגירת מעבר הסחורות קרני, ומי שעומד בראשו הוא לא אחר מאשר בשאר אל-מסרי, היזם של "העיר" הפלסטינית "החדשה" רוואבי מצפון לרמאללה.

באזור התעשייה קרני יש כבר כיום כמה מפעלים פעילים, לא יותר מדי (בסביבות ה-14) ורוב המבנים שם משמשים כהאנגרים ריקים או האנגרים לאכסון וכמה מתפרות מקומיות. באזור התעשייה קרני של היום מועסקים כמה עשרות פלסטינים, לכל היותר 100-200. איך הופכים אותו לאזור תעשייה מפוקח ומשגשג?

קודם כל מקיפים אותו בגדר מכל צידיו (כמה מאות אלפי דולרים), מן הסתם גם פורסים אמצעי פיקוח נוספים (מצלמות למשל). וזה יאפשר להכניס לאזור המפוקח הזה חומרים שכיום אסורים לכניסה לעזה, מחשש שיזלגו לתעשיית הטרור של חמאס. חומרים שנקראים דו"ש, היינו – דו שימושיים: חומרים שיכולים לשמש לשתי מטרות – גם למטרה אזרחית וגם למטרה צבאית. מרגע שאזור התעשייה בקרני יהיה מפוקח – יהיה ניתן להכניס לשם את החומרים האלה שהאיסור להכניסם לרצועה כיום מעכב התפתחות של תעשיות שונות: עץ, ברזל, בניין וכו'.

כדי שאזור התעשייה המפוקח בקרני יהפוך אזור תעשייה משגשג צריך להעביר לשם מפעלים – העתקת מפעל מתכת מרחוב עומר אל-מוכתאר או משכונת רימאל בעזה לתוך אזור התעשייה המפוקח יכולה לעלות עשרת אלפים דולר ויכולה לעלות גם מאה אלף דולר. זה משתנה ממפעל למפעל.

בימים אלה מתחילים לרשת את גגות המבנים באזור התעשייה קרני בפאנלים סולאריים, מה שאמור לייצר גמישות אנרגטית, להוזיל עלויות חשמל לבעלי המפעלים – ובכך יתפנה להם כסף לרכישת ציוד חדש או להעסקה של יותר פועלים, או גם וגם.

בסוף – המוצרים של אזור התעשייה המפוקח אמורים ללכת לייצוא, ולהגדיל הכנסות למשקיעים/לבעלי המפעלים. ה-MIZ אפוא, הוא WIN-WIN לכולם.

בגדול, הפרויקט הזה מצריך השקעה של כמה מיליוני דולרים. קטר היא המשקיעה העיקרית. המטרה היא שבאזור התעשייה המפוקח יהיו בשלב ראשון 50 מפעלים ו-5,000 פועלים פלסטינים. מעריכים שזה אפשרי תוך שישה חודשים. מנהיג חמאס בעזה יחיא סינוואר דרש כזכור לאפשר ל-5,000 פועלים מעזה להיכנס לעבוד בישראל. הנה, נמצא פתרון חלקי.

קו מתח 161 מישראל לעזה –

קו המתח הזה אמור לתת עזה עוד 100 מגה וואט חשמל בחודש (כיום עזה מקבלת 120 מגה וואט בקווי מתח מישראל ועוד 90 מגה וואט מתחנת הכוח שלה). נזכיר שמאז נובמבר 2018 קטר מממנת בכל חודש 10 מיליון דולר לרכישת סולר מישראל שהולך ישירות לתחנת הכוח בעזה ומאפשר לטורבינות שם לעבוד ולהפיק יותר חשמל מבעבר. זו גם הסיבה שכבר כיום מקבלים בבתים בעזה 12 שעות חשמל ברצף ולעיתים יותר, וזאת בהשוואה לעבר: אז ידעו שם מצבים שבהם קיבלו 3-4 שעות חשמל ברצף ואז 8 שעות הפסקת חשמל וחוזר חלילה. (תחשבו מה זה אומר על רבי קומות כשצריך לעלות לקומה האחרונה במעלית, או על מטלות שוטפות בבית כמו הדחת כלים או כביסות או על היכולת של מפעלים לתפקד או על עסקים כמו חנות גלידות…).

קו המתח 161 ייתן בוסט נוסף במהפכת החשמל של עזה בתוך שלוש שנים ובעלות של כמה עשרות מיליוני דולרים. מה נדרש לשם כך? להקים את התשתית בצד הישראלי ואח"כ להתאים את התשתית בצד הפלסטיני כדי שהמערכת המיושנת שם לא תקרוס, ואז – להרים את השאלטר. מה הבעיה? מישהו יצטרך לשלם על החשמל החדש (על ה-100 מגה וואט) וזה עולה 40 מיליון שקל בחודש (חצי מיליארד שקל בשנה). השליח הקטרי כבר הסכים לקחת את זה על עצמו, הוא עדיין בוויכוחים עם חברת החשמל על התעריפים ועל מימון הקמת התשתיות.

מאגרי דלקים לאכסון רזרבות סולר –

גם בפרויקט הזה משקיע הקטרי. מדובר במאגר דלקים שאמור להכיל בכל עת כמיליון ליטרים של סולר. (לעזה נכנסים מדי יום 120 אלף ליטרים סולר מישראל). גם הפרויקט הזה מתקדם – למשל כבר הכניסו לעזה את החומרים לציפוי פנימי של המאגרים (חומרי איפוקסי) שיאפשרו לבודד אותם ולמנוע מצב שבו הדלקים מחלחלים לבטון.

בית חולים שדה בצפון רצועת עזה בהובלת NGO אמריקני –

העיתון הלבנוני אל-אח'באר דיווח הבוקר כי ישראל צפויה להכניס בשבוע הבא לעזה את הציוד והמכשירים המיועדים להקמת בית חולים שדה אמריקני שמוקם בימים אלה סמוך למעבר ארז בצפון הרצועה.

בית החולים הזה יורכב מהמתקנים שפורקו מבית החולים הצבאי שהקימה ישראל לפני כמה שנים בגבול עם סוריה ברמת הגולן וכן מציוד ומכשור חדש שנרכשו בתרומות ארגון NGO אמריקני (פרינדשיפס, אריזונה).

למעשה הוא נבנה כבר בימים אלה בסמוך למעבר ארז הסמוך לישראל לבקשת הצוות הרפואי הזר שיוצב במקום, ואמור להתפרס על ארבעים דונם ולספק טיפול רפואי לחולים ופצועים ברצועת עזה למשך עשר שנים לפחות. השליח הקטרי לרצועת עזה מוחמד אל-עמאדי השקיע מיליון דולר במיזם – כסף שנועד להכשרת הקרקע ולהקמת גדר מסביב לבית החולים.

לא מדובר בקומץ אוהלים אלא בבית חולים מודרני לכל דבר עם מאהלים והאנגרים ממוזגים, וכפי שכבר הוגדר בידי יודעי דבר: סטייט אוף דה ארט. יחיא סינוואר רצה תחילה שהוא יוקם ברפיח – שם סובלים כבר שנים ממצוקת בתי חולים, אך היזמים התעקשו שבית החולים יהיה סמוך למעבר הגבול עם ישראל (לכל צרה שלא תבוא).

בקיצור, הרבה מאוד מונח על הכף מבחינת חמאס השולט בעזה. אז מה עוד הוא רוצה? נתיב חופשי של סחורות ואנשים מעזה (פחות משנה לו אם זה נתיב ימי/יבשתי/אווירי), פרנסה לכמה שיותר אנשים כדי שלא יתהפכו עליו ברצועה, ולא פחות חשוב: הסדרה של סוגיית המשכורות לאנשיו – עשרות אלפי פקידים שמינה בשנות שלטונו בעזה ולא מקבלים משכורת סדירה. וגם – להמשיך להתעצם, להתחמש ולהתחפר בלי הפרעה מהצד הישראלי.

אודות kasba67

ראש דסק פלסטינים, תאגיד השידור הישראלי כאן, כאן 11 ו-כאן רשת ב' Correspondent, Palestinian Affairs galb@kan.org.il

0 comments on “הפרויקטים שמונחים על הכף בעזה | גל ברגר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: