הסבב הוכיח: אין יותר כתובת אחת בעזה, יש שתיים | גל ברגר

שני ימי הלחימה שבאו בעקבות חיסולו של בהאא אבו אל-עטא (ב-12.11.19) הם שיאו של תהליך שהוביל הג'יהאד האסלאמי תחת מנהיגותו החדשה של זיאד נחאלה לביטול המונופול של חמאס על רצועת עזה. מעתה ואילך, חמאס הוא לא בעל הבית היחיד ברצועה. הוא לא הכתובת הבלעדית. יש כתובת נוספת. קוראים לה: הג'יהאד האסלאמי.

בשנים האחרונות למדה ישראל להתנהל מול כתובת אחת ויחידה ברצועה: חמאס. ישראל עשתה זאת פעם באש, ופעם במלל וחילופי מסרים. גם אם לא בשיח ישיר, אז דרך המודיעין המצרי. הסבב של היומיים האחרונים התנהל כולו, מתחילתו ועד סופו, מעל ראשו של חמאס. הג'יהאד האסלאמי הוא שניהל את הסבב, הוא שסגר את הסבב. חמאס נותר מחוץ ללופ.

ההחלטה של חמאס שלא להצטרף לסבב הלחימה ולהשאיר את הזירה כולה לג'יהאד האסלאמי אולי זיכתה אותו בקרדיט ובפידבק חיובי מהמצרים (ומישראל) אבל היא הולכת ומתבררת כהחלטה שגויה בכל מה שקשור ליחסי חמאס והג'יהאד האסלאמי בטווח הארוך. גם לישראל מוטב להמתין עם הצהלות על ש"הצליחה" לבודד את חמאס בסבב הנוכחי ו"לגייס" אותו לצד שלה.

מדוע? כיוון שבעתיד, כאשר תיפתח מערכה רחבה מול רצועת עזה, ויגיע הרגע שבו ירצו הצדדים להגיע לסגירה של המערכה, שוב לא יהיה זה חמאס לבדו שמולו סוגרים עסקאות. עכשיו יש לו שותף מלא (ולא סמוי) להחלטות. ואם לא יתאימו לו הדרישות שיספקו את חמאס, המערכה לא תיסגר. הוא עכשיו כתובת שקולה לריבון בעזה. לא עוד דייר משנה בבית האח הגדול.

מנהיג הג'יהאד: אני, אני ואני

וזה בדיוק מה שרצה להשיג מנהיג הג'יהאד האסלאמי זיאד נחאלה בשנה שחלפה מאז מונה לתפקיד במקום רמדאן שלח השרוי בתרדמת. די היה בהתבוננות באיש הזה, בראיון שהעניק אמש לערוץ אל-מיאדין הלבנוני מהאולפנים בביירות. שחצן ויהיר, מבושם מעצמו עד אין קץ, מתנועע בנינוחות ימינה ושמאלה על כיסא המנהלים של המרואיין, ומבהיר בכל משפט שני עד כמה הוא לא סופר את חמאס. לא רואה אותו ממטר.

הוא שיגר כמה וכמה עקיצות לחמאס מבלי לנקוב בשמו המפורש, אבל כאלה שלא נעלמו מאוזניהם של יחיא סינוואר וחבריו בעזה. וזה ללא ספק כאב. אם סינוואר צפה בו אמש, ודאי שחרר כמה קללות עסיסיות לעבר המסך שממנו הזדקר זיאד נחאלה במלוא הדרו המאפיוזי, במעמד החדש שסיגל לעצמו. אני המלך החדש. אני, אני ועוד פעם אני.

נחאלה הבהיר בראיון בצורה שאינה משתמעת לשני פנים כי הג'יהאד בראשותו הוא שנשא על כתפיו את הסבב הנוכחי. לא רק את הנוכחי אגב, את כל שלושה-עשר הסבבים שלפניו. מה לגבי שאר הפלגים, שאלה אותו המראיינת. אני לא מדבר בשמם, אמר. אני יודע דבר אחד, אנחנו בשטח. ומי שרוצה שיקפוץ גם, המגרש פתוח לכולם. הוא הוסיף שהוא דוחה לחלוטין את התיזה שהג'יהאד צריך להגיב לבדו, רק משום שהמחוסל (בהאא אבו אל-עטא) יצא מקרבו. כולם כאיש אחד היו צריכים להיכנס תחת האלונקה, לשיטתו של נחאלה.

הוא ירה עקיצה נוספת לכיוון חמאס וסינוואר אישית כשטען במשתמע כי הארגון ששלח מפגינים לגדר בשנה וחצי האחרונות (חמאס) לא באמת דאג להגן עליהם. מי ששולח, צריך להגן. ואני מרגיש – אמר – שהעם הפלסטיני מרגיש, שאין לו מגן. זו האחריות שלנו. שלנו, כלומר של הג'יהאד. אנחנו נגן עליהם, הכריז בגאון. אין דקירה כואבת מזו לחמאס. נחאלה בעצם אמר שחמאס לא דואג לתושבי עזה, הפקיר אותם לעזאזל.

ואם לא די בכך, הוא סובב את הסכין סיבוב אחד נוסף כשיצא חוצץ נגד הכסף הקטרי שחמאס נהנה ממנו בצורה זו או אחרת. הכסף הזה מגיע מנתב"ג, אמר נחאלה, והוא לא מגיע בחינם. יש מחיר שמי שמקבל את הכסף הזה נדרש לשלם. הכסף הזה מטרתו לאלף את הארגונים בעזה, לפתות אותם, כדי שיחששו לאבד אותו ויחשבו פעמיים לפני שייצאו לקרב. אין האשמה חמורה מזו. נחאלה צייר למעשה את חמאס כקבלן המשנה של ישראל, ארגון שחרת על דגלו את ההתנגדות והמאבק המזוין ונקנה בכסף ובטובין. בניגוד לג'יהאד האסלאמי כמובן.

עיצוב מחדש של יחסי הכוחות בין חמאס לג'יהאד

בסבב הזה מנהיג הג'יהאד זיאד נחאלה עשה סיבוב גדול על הגב של חמאס. הוא מכוון גבוה. הוא חותר להיות שותף מלא-מלא בהחלטות האסטרטגיות הנוגעות לעתידה של רצועת עזה. והפעם הצליח להתעלות אפילו יותר: לראשונה אירוע כה דרמטי שקשור ברצועת עזה ומתנהל מחוץ למרחב ההשפעה של חמאס. זו בעיה שחמאס יצטרך להתמודד איתה במוקדם או במאוחר. וכן, גם ישראל.

וזה השינוי הגדול. וזה קורה לא ביום אחד אלא בתהליך מרתק שמתרחש לנגד עינינו בשנה האחרונה: עיצוב יחסי הכוחות מחדש בין חמאס לג'יהאד האסלאמי. שתים-עשרה שנה שחמאס שולט בעזה לבדו ועושה בה כבשלו, וכעת הג'יהאד מרים ראש ומבהיר לכל דורש שאין בכוונתו להשתרך עוד מאחורי האח הגדול. הוא שווה בין שווים. ואת המעמד הזה, אם לא יקבל בזכות, יחלץ מחמאס גם בכוח אם צריך.

מה שהוליד את השינוי במערכת היחסים בין שני הארגונים המתחרים ביניהם על אותו הבייס היה מינויו של נחאלה לתפקיד. הוא נבחר בספטמבר 2018, יושב בחוץ לארץ, נע ונד בקו ביירות-דמשק-טהראן, ומנהל משם בשלט רחוק את ארגונו ברצועה. שורשיו נטועים עמוק בפעילות הצבאית של הג'יהאד, אישיותו אמביציונית ונטולת רסן והוא מבקש להוביל סדר יום משלו שאינו כפוף עוד לגחמות האחים מחמאס.

שני נציגי הזרם האסלאמי בעזה שיש להם הרבה מן המשותף, מתחככים עכשיו יותר ויותר ואפשר שפניהם למסלול התנגשות.

הג'יהאד איבד את הבכורה ועכשיו מכה שנית

מעט מאוד ידוע לנו על הג'יהאד האסלאמי. על תהליכי קבלת ההחלטות, על התקנון הפנימי, יחסי הכוחות והאינטריגות. פשוט משום שהפוקוס לאורך השנים היה על חמאס. הג'יהאד תמיד היה שחקן משנה. ארגון שהוקם בראשית שנות ה-80' בידי פתחי שקאקי בסחף התחייה הדתית בעולם הערבי שלאחר נפילת הנאצריזם והפן-ערביות, ובהשראת המהפכה האסלאמית של חומייני באיראן.

אלא שמהר מאוד, תוך כמה שנים, הוקם חמאס ונטל ממנו את הבכורה כמי שנושא את הדגל האסלאמי ואת דגל ההתנגדות בשטחים. זה קרה באינתיפאדה הראשונה וביתר שאת בתחילת שנות ה-90' ולאחר מכן במהלך שנות האינתיפאדה השנייה.

בשנים ההן מיצב עצמו חמאס כאלטרנטיבה שלטונית לזרם החילוני: אש"ף, פת"ח והרשות הפלסטינית. בניגוד לחמאס, הג'יהאד האסלאמי לא הסכים להיות חלק מהמשחק הפוליטי הפלסטיני וסירב בשיטתיות להשתתף בבחירות לפרלמנט ולנשיאות בשטחים. זו כנראה גם אחת הסיבות לכך שבמובנים רבים נותר מחוץ ללופ.

אבל, כאמור, בשנה החולפת ותחת מנהיגותו החדשה של זיאד נח'אלה, הג'יהאד משנה כיוון. עמדתו ביחס לבחירות בשטחים אמנם נותרה כשהייתה והוא עדיין מתעקש להישאר מחוץ לשדה האלקטורלי. אבל, הוא רוצה כיסא של כבוד במעגל קבלת ההחלטות, קודם כל לגבי עזה, ואולי בהמשך גם בזירה הפלסטינית כולה.

הג'יהאד האסלאמי – הארגון השני בגודלו בעזה והשלישי בגודלו בשטחים – לא מוכן להסתפק עוד בתפקידי משנה. הוא מודע למשקלו ברחוב ולכוחו הצבאי, ומבין שהוא מספר חזק בשטח, כזה שאי אפשר להתעלם ממנו, לא בעזה, ולא מחוצה לה.

הוא זיהה הזדמנות. הזדמנות לבנות עצמו כסוג של אלטרנטיבה לאח הגדול, חמאס. שכן מאז אביב 2017 תחת מנהיגותו של יחיא סינוואר בעזה, חמאס סטה מעט מהנתיב החד-כיווני של מאבק מזוין נטול פשרות בישראל, ועלה על נתיב חדש שמעדיף הסדרה עם ישראל על פני מלחמה. וזה לצנינים בעיני זיאד נחאלה.

מבחינת הג'יהאד, חמאס זיגזג. אחרי יותר מעשור של התבססות שלטונית בעזה, חמאס לא עמד בפרץ והיה מוכן לשים בצד את ההתנגדות והמאבק המזוין, גם אם לתקופת ביניים, רק כדי לשמר את יציבות שלטונו בעזה. תמורת כסף קטרי ושאר מנעמים. בנסיבות אלה מי אם לא הג'יהאד יוכל לרשת את התפקיד הנכסף של נושא הדגל האסלאמי ודגל ההתנגדות והמאבק המזוין ולשמש בית חדש לכל המתנגדים לדרכו החדשה של חמאס?

על הרקע הזה, הג'יהאד פועל כעת לחזק את תדמיתו הציבורית כארגון בעל דימוי מיליטנטי וחסר פשרות שלא נכנע לרוח התקופה. הצטיירותו כטראבל-מייקר של עזה שירתה אותו פעמיים: גם איפשרה לו להתחזק ציבורית על חשבון חמאס, וגם – פתאום כולם החלו לספור אותו. ובראש ובראשונה המצרים שהיו הראשונים לזהות את כוחו המתמרד העולה.

עד היום, חמאס לא היה מוכן להפשיל שרוולים ולהתמודד בכוח הזרוע עם אחיו הקטן, הג'יהאד האסלאמי. עכשיו הוא יצטרך לעשות הערכת מצב מחדש – האם להמשיך לחבק את הג'יהאד באהבת אין קץ, חיבוק שמאיים ללפות קודם כל את חמאס עצמו.

אודות kasba67

ראש דסק פלסטינים, תאגיד השידור הישראלי כאן, כאן 11 ו-כאן רשת ב' Correspondent, Palestinian Affairs galb@kan.org.il

0 comments on “הסבב הוכיח: אין יותר כתובת אחת בעזה, יש שתיים | גל ברגר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: