התגובה האיראנית בדרך – ראיון

ראיון עם ד"ר רז צימט, מומחה לאיראן מהמכון למחקרי ביטחון לאומי, על איראן והאזור שאחרי קאסם סולימאני. הריאיון עמו נערך ב-7.1.2019 בערוץ הטלגרם של דסק ערבים-פלסטינים ב'כאן' והוא מבוסס בין השאר על שאלות מהקהל. למעקב אחר הטלגרם של הדסק:  https://t.me/kanarab

במה עוסק בין השאר הריאיון:

  • היורש של סולימאני: מפקד דיביזיה ששימש גם באגף המודיעין של משמרות המהפכה
  • הקשר בין מפקד כוח קודס לחמאס ולג'יהאד האסלאמי ואיך מתקבל בתוך איראן שיתוף הפעולה בין המשטר השיעי לארגונים סונים
  • כיצד ישפיע החיסול על ההתבססות האיראנית בסוריה, על הנוכחות האמריקנית בעיראק ועל מצבו של דאעש
  • מי מקבל החלטות באיראן
  • האם סולימאני היה קשור בפרויקט הגרעין האיראני והאם היה קשור לפיגוע בבואנוס איירס
  • יחסי הכוחות בין משמרות המהפכה לצבא איראן ומי אחראי על שמירת המנהיג העליון
  • סוד הבכי כעוצמה בראי התרבות האיראנית-שיעית
  • הדגל האדום שהונף בהלוויית סולימאני
  • מה באמת חושב עלינו הציבור האיראני ומה היקף התמיכה בשלטון אנשי הדת בטהראן בשנת 2020
  • ועוד ועוד

תובנות עיקריות:

  • "מתקשה לראות הבלגה איראנית על החיסול. הם יעדיפו להגיב באופן ישיר על פני שימוש בארגוני פרוקסי, אולי ישלבו בין השניים"
  • "האיראנים לא רוצים עימות צבאי עם ארה"ב"
  • "בטווח הקצר – אין סכנה לשרידות המשטר באיראן"
  • "למרות החיסול – בטווח הארוך לא צפויה פגיעה ביעדי העל של איראן בסוריה"
  • "לא צופה סכנה ממשית מאורגנת בדמות התנכלויות ליהודי איראן בעקבות החיסול"

————

ש. ד"ר רז צימט, המנהיג העליון ממרר בבכי בהלוויה; דובר משמרות המהפכה מתפרק בשידור חי; גם נסראללה בכה בטלוויזיה ביום האבל בעשוראא – האם הבכי אותנטי, האם הוא חלק מהטקס השיעי באירועי אבל? ואיך זה מתיישב עם הדימוי של משטר המבקש להקרין עוצמה וכוח?

ת. הבכי בהחלט אותנטי, אבל הוא גם חלק מהתרבות השיעית של הקרבה והזדהות עם האתוס של טבח האמאם חוסיין בכרבלאא' שהשיעים מציינים מדי שנה בתהלוכות העאשורא. זה לא סותר, בראיית האיראנים, הקרנה של עוצמה וכוח. להיפך, האתוס של כרבלאא', למען האמת, הפך כבר בשנות השישים באמצעות כמה הוגי דעות איראנים בולטים לאתוס שמעודד דווקא אקטיביזם פוליטי. זו אינה הקרבה שמייצרת ייאוש או אדישות, אלא דווקא מעודדת מאבק לתיקון העוול ההיסטורי.

ש. המחליף שלו קאאני מונה מהר מאוד. ככה זה עובד שם? החלטה של המנהיג וזהו? זה מינוי זמני או קבוע אגב?

ת. ראשית, זה אכן עובד כך בד"כ כדי לייצר המשכיות ולהקרין רושם של יציבות, במיוחד בנסיבות שנוצרו לאחר חיסולו המפתיע של סולימאני. לא רוצים להשאיר חלל ריק. לא ממנים בדרך ממלא מקום למשך חודשים, כפי שזה קורה לעיתים אצלנו… במקרה הזה גם היה מועמד די טבעי, כי קאא'ני שימש כסגנו של סולימאני למעשה מתחילת הכהונה של סולימאני כמפקד כוח קודס בשלהי 1997 או ראשית 1998. ברור לחלוטין שמדובר במינוי שמאושר ע"י המנהיג והוא מינוי קבוע למשך זמן לא ברור (בד"כ הקדנציות של בכירים ביטחוניים באיראן ממושכות למדי).

ש. מה אנחנו יודעים עליו, על המחליף, קאאני?

ת. הוא שימש, כאמור, סגנו של סולימאני מסוף שנות התשעים. ההיסטוריה שלו די מזכירה, למען האמת, את זו של סולימאני. גם הוא השתלב במשמרות המהפכה מייד לאחר המהפכה ופרוץ מלחמת איראן-עיראק, גם הוא שימש כמפקד דיביזיה (למעשה, שתי דיביזיות) של משמרות המהפכה במלחמה במקביל לסולימאני ששימש כמפקד דיביזיה. הוא הצטרף לכוח קודס בסוף שנות התשעים במקביל לסולימאני ובשלבים ראשונים היה מופקד בעיקר על זירת אפגניסטאן-פקיסטאן-מרכז אסיה (זו היתה תקופה שחלק גדול מהעניין האיראני הופנה לאפגניסטאן שנשלטה ע"י הטאליבאן). תקופה קצרה גם שירת באגף המודיעין של משמרות המהפכה, כנראה במקביל לתפקידו כסגנו של סולימאני. לא ידוע מה טיב קשריו עם המנהיג העליון ח'אמנהאי, אבל הוא נולד במשהד וידוע שנפגש עם המנהיג בכמה הזדמנויות בשנות השמונים (כשח'אמנהאי שימש עדיין כנשיא). יש לו היכרות מעמיקה גם עם כוח קודס וגם עם הזירה האזורית והיה מעורב, למשל, בארגון ביקורו של הנשיא אסד בטהראן לפני מספר חודשים.

ש. הבלגה איראנית על חיסול סולימאני – יש בכלל אפשרות כזו?

ת. אני מתקשה לראות הבלגה גם בגלל מעמדו של סולימאני וגם כי הבלגה עלולה, בראיית המשטר האיראני, להתפרש כחולשה שעשויה אף לעודד את אויבי איראן מבית ובעיקר מחוץ לנצל אותה כדי להגביר הלחץ נגד איראן. יחד עם זאת, זה לא אומר שהתגובה תהיה מיידית או אוטומטית. האיראנים נמצאים בדילמה קשה. מצד אחד, הם מחויבים להגיב, אבל מצד שני הם אינם רוצים לגרור את עצמם לעימות צבאי כולל עם ארה"ב, במיוחד לנוכח האתגרים הניצבים כיום בפני איראן בזירה הפנימית, האיזורית והבינלאומית. ולכן הם יצטרכו למצוא דרך להגיב שתקטין את הסיכון לתגובה אמריקאית קשה מדי. יכול להיות שהם יבחרו ביעד אסטרטגי, כמו סילוק האמריקאים מעיראק, וישאפו לקדם אותו ולאו דווקא לבצע תקיפה נקודתית של יעד אמריקאי כזה או אחר.

ש. אגב, מהו הדגל האדום שהתנוסס בהלוויה?

ת. הדגל האדום מסמל בשיעה הקרבה ואבל (צבע הדם). ראינו דגלים אדומים גם בהזדמנויות אחרות, למשל הנפה על מסגדים שיעים בסוריה באזורים ששוחררו מידי דאעש.

ש. האם איראן ערוכה בכלל להיכנס לעימות צבאי עם ארה"ב?

ת. לא ממש, ולכן היא בהחלט אינה מעוניינת בעימות צבאי עם ארה"ב הן בשל פערי הכוחות הברורים לטובת ארה"ב והן בגלל האילוצים הכלכליים הכבדים הניצבים בפני איראן. אבל, האיראנים כבר הוכיחו בחודשים האחרונים שהם מוכנים ליטול סיכונים לקידום היעדים שלהם, למשל בהשתלטות על מכליות נפט, הפלת הכטב"מ (כלי טיס בלתי מאויש) האמריקאי והתקיפה האיכותית נגד סעודיה. נכון שהיום הם צריכים להעריך (בשונה ממה שהעריכו עד השבוע שעבר) שהאמריקאים מוכנים להגיב ובעוצמה לפרובוקציות איראניות, אבל זה לא אומר שהם לא ינסו להוביל מהלכי תגובה שגם אם לא נועדו להביא לעימות צבאי, עלולים בתרחישי מיס-קלקולציה והסלמה, להוביל לשם.

ש. יש אמת בטענה שהאמריקנים שמרו על סולימאני בשנים האחרונות כיוון שהיה להם אינטרס משותף למגר את דאעש בסוריה ובעיראק?

ת. זה נכון שבתקופת המערכה נגד דאעש היו אינטרסים משותפים לארה"ב ולאיראן במערכה. אבל את סולימאני האמריקאים מכירים היטב עוד מראשית העשור הראשון של המאה ה-21 כאשר הוא סייע, אימן ותמך בפעילות מיליציות שיעיות עיראקיות, שפגעו באמריקאים בעיראק לאחר כיבוש המדינה. להערכתי, הסיבה שהאמריקאים לא פעלו נגדו בשנים האחרונות קשורה יותר בהערכת סיכון מול תועלת ולאו דווקא בגלל אינטרס משותף שפג למעשה לפני יותר משנה וחצי בהכרעה שהושגה גם בעיראק וגם בסוריה.

ש. יכול להיות שדאעש ינצלו הזדמנות כדי להרים ראש עכשיו?

ת. דאעש לא היו צריכים להמתין לחיסול סולימאני כדי לנסות לחדש במידת האפשר את פעילותם גם בסוריה וגם בעיראק. מאחר שהמערכה נגד דאעש אינה תלויה כיום בסולימאני באופן אישי אלא נשענת על יכולות הן של כוחות הביטחון העיראקים והן של המיליציות השיעיות הפועלות בחסות משמרות המהפכה, לא נראה לי שלחיסולו של סולימאני תהיה השפעה משמעותית ישירה, למעט אולי מבחינה מורלית, על פעילות דאעש.

ש. היה דיווח בדיילי מייל שהאיראנים ינסו אולי לפגוע בנכסים פרטיים של טראמפ – זה סביר?

ת. לא כ"כ יודע מה הכוונה בנכסים פרטיים של טראמפ. בסופו של דבר התגובה האיראנית תלויה בשני שיקולים מרכזיים: שיקולי עלות מול תועלת (החשש מעימות צבאי כולל במקרה של פגיעה באינטרסים אמריקאים) והיכולת המבצעית והמודיעינית שתאפשר לאיראנים לסגור "מעגל מבצעי" מול יעד כזה או אחר. לא מניח שהם מסוגלים בקלות רבה כ"כ להגיע לקזינו שלו בארה"ב (יש לו כזה, לא?…) ולעשות שם פיגוע.

ש. להערכתך אם תהיה תגובה איראנית – טהראן תעדיף לעשות זאת באמצעות שלוחותיה (ה"פרוקסי" שלה במזרח התיכון) ולא תסתכן בתגובה ישירה?

ת. אני דווקא חושב שהאיראנים יעדיפו לפעול באופן ישיר אבל זה עלול להיות יותר מסוכן מבחינתם. השימוש בפרוקסיז עשוי אומנם לאפשר במידה מסוימת לאיראנים להגיב תוך שמירה מסוימת על "חתימה נמוכה", למרות שיהיה די ברור שהם עומדים מאחורי פעילות של מיליציות שיעיות עיראקיות, חות'ים בתימן וכיו"ב. מצד שני, לשימוש בפרוקסיז יש כמה מגבלות. ראשית, שימוש בפרוקסי לא יאפשר לאיראנים לבטא את המחויבות הישירה שלהם לנקום בעצמם את מותו של סולימאני ולא למסור את התגובה לידי אחרים.

שנית, איכות תגובה בידי פרוקסיז היא בד"כ פחותה מזו של פעולה ישירה ע"י האיראנים עצמם. אנחנו יודעים, למשל, שרוב הפעולות בהן נקטה איראן בחודשים האחרונים במפרץ הפרסי כמענה ל"אסטרטגיית מקסימום הלחצים" האמריקאית בוצעו ע"י גורמים איראנים ישירים ולא באמצעות פרוקסיז. למשל החבלה במכליות נפט, השתלטות על מכליות נפט, הפלת הכטב"מ האמריקאי והמתקפה על סעודיה. בכל המקרים האלה היה גורם איראני כמו הצי של משמרות המהפכה או זרוע האוויר והטק"ק (טילי קרקע קרקע) של משמרות המהפכה, שביצעו את הפעולות, כנראה מתוך הערכה שעדיף למסור את האחריות לביצוע פעולות כאלה לידי גורם איראני איכותי יותר מפרוקסי כזה או אחר.

כמובן שהאיראנים יכולים לבחור בתגובה משולבת: גם שימוש בפרוקסיז וגם תגובה ישירה.

ש. בשורה התחתונה, מי מקבל החלטה באיראן על פעולה התקפית כמו מתקפת מל"טים/פיגועים גדולים/התבססות איראנית במדינות שכנות – זה כוח קודס לבדו שבראשו עמד סולימאני, או שזה מצריך אישור פרטני מהמנהיג העליון על כל פעולה ופעולה?

ת. חד משמעית, מחייב אישור דרג קבלת החלטות: המנהיג העליון והמועצה העליונה לביטחון לאומי המדווחת ומאשרת את החלטותיה אצל המנהיג. המנהיג לא צריך לאשר כל פעולה טקטית ברמה של שיגור רקטות ע"י מיליציה שיעית עיראקית הפועלת בחסות משמרות המהפכה לעבר מתחם השגרירות האמריקאית בבגדאד או בסיס צבאי בצפון עיראק. אבל פעולה משמעותית כמו מתקפה על סעודיה או החלטות אסטרטגיות על הקמת תשתיות צבאיות אסטרטגיות בסוריה או בעיראק אינן יכולות להתבצע בלי תהליך אישור מסודר עד למנהיג.

וכפי שאמרתי קודם, לא כל פעולה איראנית היא באחריות כוח קודס. המתקפה נגד סעודיה בוצעה ע"י זרוע האוויר והטק"ק האיראני שבראשו עומד בחור יקר בשם אמיר-עלי חאג'יזאדה.

ש. אם נתיימר לנסות ולהיכנס לרגע לנעליו של האיש, איך לדעתך קאסם סולימאני היה נוקם את מותו של קאסם סולימאני?

ת. כנראה שגם הוא היה נדרש לאותן דילמות שניצבות בפני אלה שאמורים לנקום את מותו. היה שואף לתגובה חריפה ואיכותית, אך מתוך מכלול שיקולים שלא יסכנו אינטרסים חיוניים אחרים של המשטר האיראני.

ולגבי חאג'יזאדה, מבקש להדגיש שאין בדבריי כדי לעודד חיסול בכירים איראנים נוספים, ובכלל זה חאג'יזאדה.

ש. לאלפי יהודים באיראן יש סיבה לחשוש מהתפרצויות זעם כלפיהם בעקבות החיסול?

ת. לא ממש, בטח לא באופן מאורגן. המשטר האיראני עושה אבחנה ברורה בין יהודים וציונים ולמרות שהיו בעבר תקריות מעטות נגד בני הקהילה היהודית הקטנה שנותרה באיראן (על רקע אנטישמי או סכסוכים אישיים כאלה ואחרים), אין רדיפה שיטתית של המיעוט היהודי.

נציגי הקהילה היהודית, אגב, כבר יצאו בהצהרות הזדהות עם המשטר לאחר חיסול סולימאני (כצפוי) ולא ראינו בעבר התנכלויות ליהודים בגלל עימותים שהיו בין ישראל לאיראן בסוריה או בין ישראל לחזבאללה.

ש. קאסם סולימאני היה רלוונטי במשהו לפרויקט הגרעין האיראני?

ת. בטח לא באופן ישיר. הוא פיקד על כוח קודס שאחראי על פעילות משמרות המהפכה מחוץ לגבולות המדינה. הוא כן היה אחראי על מאמצים לא כ"כ מוצלחים של כוח קודס לנקום על חיסולי מדעני גרעין איראנים, שיוחסו לישראל, באמצעות פגיעה ביעדים ישראלים ויהודים בחו"ל. אבל לא היתה לו אחריות על קידום הפרויקט עצמו.

ש. הוא אכן היה מעורב בפיגוע נגד הקהילה היהודית בבואנוס איירס בשנות ה-90'? זה קרה כמה שנים לפני שמונה למפקד הכוח.

ת. לא זכורה לי מעורבות שלו בכך. הפיגוע אכן התרחש מספר שנים לפני שמונה למפקד הכוח, שהיה מעורב בפיגוע.

ש. כוח קודס – מה הגדרת התפקיד שלו והאם לשמור על המנהיג העליון זו אחת ממשימותיו?

ת. כוח קודס נועד לקדם את יעדי המשטר והרפובליקה האסלאמית מחוץ לגבולותיה: מתמיכה בבעלי ברית הזקוקים לסיוע צבאי, כמו המשטר הסורי, או ארגונים שליחים (חזבאללה, מיליציות שיעיות בעיראק, חות'ים בתימן) לפעילות שעיקרה ביסוס השפעה איראנית/חתרנות מדינית במרחב, בעיקר במרחב הערבי, אבל בעבר גם באפגניסטאן, למשל, תחת הטאליבאן, ואפילו מעורבות במלחמת האזרחים ביוגוסלביה לשעבר בתמיכה במוסלמים הבוסנים.

בנוסף, הכוח מעורב בקידום פיגועי טרור מחוץ לאיראן, בחלק מהמקרים תוך שיתוף פעולה עם מיניסטריון המודיעין האיראני. השמירה על ביטחון המנהיג אינה באחריות כוח קודס אלא באחריות אגף האבטחה של משמרות המהפכה.

ש. למי בעצם כפופות משמרות המהפכה ומה יחסי הכוחות בין משמרות המהפכה לצבא?

ת. משמרות המהפכה כפופים ישירות למנהיג איראן. למשה"מ (משמרות המהפכה), בדומה לצבא הסדיר, יש שלוש זרועות "צבאיות" (יבשה, ים, אויר) וקיים תיאום מסוים בין שלוש הזרועות של הצבא ושל משה"מ תוך חלוקה גיאוגרפית מסוימת, למשל הצי של הצבא הסדיר אחראי בעיקר על אזור הים הכספי, בעוד שהצי של משמרות המהפכה אחראים יותר על המפרץ הפרסי. בנוסף, למשה"מ יש שתי זרועות ייחודיות – זרוע הבסיג' וכוח קודס. מעל לרמטכ"ל הצבא הסדיר ומעל מפקד משמרות המהפכה עומד ראש המטה הכללי של הכוחות המזוינים האיראנים, אבל הוא משמש בעיקר כגורם מתאם ומתכלל בין שני הגופים.

ש. במצב של מלחמה – גם אנשי משמרות המהפכה מוטלים לשדה הקרב?

ת. בוודאי, ועיקר כוח המילואים הוא בזרוע הבסיג' הכפופה למשמרות המהפכה. יש, כאמור, במשמרות המהפכה זרוע אוויר, זרוע ים וזרוע יבשה והם אפילו זוכים לעדיפות בכל הקשור לאמצעי הלחימה שעומדים לרשותם ביחס לצבא הסדיר.

ש. מילה על הבסיג'.

ת. הבסיג' הוא זרוע הכפופה למשמרות המהפכה ומהווה בעצם מיליציה עממית של מתנדבים שאמורים לשמש ככוח מילואים בחירום וגם ככוח שמסייע במשימות לאומיות כאלה ואחרות בשיגרה, למשל: לאחר מלחמת איראן-עיראק הם סייעו בשיקום תשתיות, הם משתתפים בדיכוי של מהומות והפגנות (לצד כוחות ביטחון הפנים) והם גם מסייעים לחדירה של המשטר למגזרים חברתיים שונים, למשל באמצעות בסיג' המורים, בסיג' הפועלים, בסיג' הסטודנטים וכיו"ב.

יש כמה רמות של חברי בסיג' – הרוב המוחלט (כמה מיליונים) של חברים רשומים אך לא פעילים בשגרה למעט הדרכות צבאיות מסוימות (מקביל במידה מסוימת לתנועת הנוער הקומוניסטית בברה"מ וכיו"ב), חברים פעילים לא בתשלום במסגרת התארגנויות בסיג' במגזרים השונים וחברים קבועים בתשלום שמשמשים בתפקידי פיקוד שונים במנגנון הבסיג'.

אגב, מי שחבר בבסיג' מקבל הטבות שונות (למשל בכניסה לאוניברסיטאות), אז מומלץ בחום.

ש. ראינו שסולימאני ידע ערבית – זה חלק מההכשרה במשמרות המהפכה?

ת. במשמרות המהפכה ככלל, בוודאי שלא, אבל צריך לזכור שיש לימודי ערבית בחלק מבתי הספר באיראן וניתן להניח שבמסגרת כוח קודס יש הכשרות בערבית משום שחלק גדול מפעילותו רלוונטי לפעילות במרחב הערבי.

ש. האם מפקד כוח קודס עומד בקשר ישיר עם הבכירים הצבאיים של חמאס, הג'יהאד האסלאמי, חיזבאללה?

ת. בוודאי. כוח קודס הוא הכוח שאחראי להובלת הקשרים בין איראן לחזבאללה, לחמאס, לג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, למיליציות השיעיות העיראקיות וכיו"ב, ולכן מטבע הדברים מפקדו נמצא בקשר ישיר עם מפקדי הארגונים והמיליציות.

זה לא אומר כמובן, שכל פעולה של אחד הארגונים האלה, בוודאי ברמה הטקטית, מחוייבת באישור או בתיאום של מפקד כוח קודס.

ש. בתוך איראן מתקיים איזשהו דיון על שיתוף הפעולה בין סונים לשיעים למרות הסכסוך ההיסטורי או שהמטרה מקדשת את האמצעים? (שהרי חמאס בעזה הוא ארגון סוני למשל, גם הג'יהאד האסלאמי עם כל האוריינטציה האיראנית).

ת. מבחינת איראן אין שום בעיה ושום מכשול לסייע גם לסונים. המהפכה האסלאמית הוצגה כמהפכה עבור כלל המוסלמים ולא רק עבור השיעים. יש אפילו אגודה איראנית בלשכת המנהיג שתפקידה לקדם דיאלוג בין שיעים וסונים. אבל, ברור שמבחינת איראן הרבה יותר נוח לעבוד מול מיליציות וארגונים שיעים שקרובים יותר לאידיאולוגיה השיעית המהפכנית האיראנית. הם יכולים לסמוך הרבה יותר על ארגון כמו חזבאללה או מיליציות שיעיות פרו-איראניות מאשר על חמאס, למשל.

ש. האם הסתלקותו של סולימאני מהזירה יש בה כדי לשבש או להאט את קצב ההתבססות האיראנית בסוריה?

ת. בטווח הקצר, ייתכן שזה ישפיע על היכולת המבצעית האיראנית לקדם יעדים כאלה ואחרים, בין היתר בגלל האיכויות המבצעיות הייחודיות והניסיון הרב של סולימאני בקידום יעדים אלה. יחד עם זאת, איראן אינה צפויה לשנות אסטרטגיה או יעדי על, יורשו של סולימאני מכיר היטב גם את כוח קודס וגם את הזירה האיזורית ולכן, להערכתי, גם אם תהיה פגיעה מסוימת בטווח הזמן הקצר עד שקאא'ני ייכנס סופית לנעליו של סולימאני, היא לא צפויה לפגוע באופן משמעותי בקידום היעדים האיראנים, כולל בסוריה או לכל הפחות בנחישות של איראן לקדם אותם.

ש. האם חיסולו יאיץ להערכתך את סילוקה של ארה"ב מעיראק?

ת. זה תלוי בהתפתחויות בעיראק עצמה. אם בעקבות חיסולו יגברו הקולות במערכת הפוליטית והצבאית בעיראק לסילוק האמריקאים מעיראק ו/או אם יסלימו הניסיונות מצד גורמים בעיראק, בדגש על המיליציות השיעיות הפרו-איראניות לפעול נגד יעדים אמריקאים בעיראק, זה עשוי לעודד את היציאה האמריקאית משם.

להערכתי, ממילא האסטרטגיה האמריקאית הנוכחית, ושל טראמפ באופן אישי, היא לצמצם עד כמה שניתן את הנוכחות האמריקאית באזור, ובכלל זה בעיראק, ולכן מאוד ייתכן שהתהליך הזה היה מתקדם בלי קשר לחיסול סולימאני.

ש. האם שרידות המשטר בטהראן נמצאת בסכנה כיום?

ת. שאלה מורכבת. להערכתי, לא, בטח לא בטווח הזמן הקצר. המשטר האיראני מתמודד כבר שנים עם אתגרים פנימיים, שהחריפו מאוד בשנים האחרונות. יש משבר כלכלי מעמיק שמחריף את מצוקות האזרחים ומגביר את תחושת הייאוש והתסכול בקרב הציבור, ויש פער שהולך וגדל בין הציבור האיראני, בעיקר הצעירים, למשטר ולערכי המהפכה.

ראינו ביטוי לתחושת הייאוש והתסכול גם במהומות שפרצו באיראן לפני שנתיים (סוף דצמבר – תחילת ינואר 2018) וגם במהומות הדלק האחרונות.

יחד עם זאת, גם המחאות האלה לא הציבו איום מיידי משמעותי על יציבות המשטר. מספר המפגינים עדיין לא מספיק כדי לאיים על המשטר (בין עשרות אלפי מפגינים למאות אלפים בודדים), המשטר עדיין אוחז באמצעי דיכוי יעילים ונכון להשתמש בהם ואיראנים רבים, בהם גם מתנגדי משטר, חוששים לפעול נגד המשטר לא רק מחשש לדיכוי אלא גם מחשש מפני האלטרנטיבה והאפשרות שהפלת המשטר תוביל לכאוס ולשפיכות דמים.

ש. האם ב-40 השנים האחרונות הצליחו האיאתולות להחדיר את השנאה לישראל גם בקרב רוב הציבור באיראן?  (הלא נעשתה כברת דרך בהקשר הזה מאז ימי השאה)

ת. לא כל כך. אין ספק שנעשו מאמצים, חלקם מוצלחים, לאינדוקטרינציה אנטי-ישראלית גם במערכת החינוך ובתקשורת, אבל לתחושתי, את רוב הציבור האיראני (בשונה מהמשטר) אנחנו לא ממש מעניינים. יש אפילו קריאות בשנים האחרונות בקרב חלקים מהציבור האיראני להפסיק עם המדיניות הקיצונית נגד ישראל, למשל בנוגע להחרמת ספורטאים ישראלים ע"י ספורטאים איראנים. הטענה היא שגם אם לא צריך להכיר רשמית בישראל או להסכים לנרמל את היחסים עימה, איראן לא צריכה להיות כ"כ אובססיבית ביחסה העוין כלפי ישראל. מטבע הדברים, כמו בכל סוגיה אחרת, יש עמדות שונות בציבור האיראני גם כלפי ישראל.

ש. ושאלה אחרונה לסיום, בפתחה של שנת 2020 יש לך דרך להעריך אם הציבור האיראני ברובו תומך בשלטון אנשי הדת או דווקא סולד ממנו?

ת. אין דבר כזה "הציבור האיראני". יש 83 מיליון אזרחים.

יש, להבנתי, גרעין קשה של תומכי משטר, שקשה להעריך את מספרו. חלקו תומך במשטר מסיבות אידיאולוגיות וחלקו כי הוא תלוי כלכלית במשטר או שיש לו אינטרס בשימור היציבות השלטונית.

בקצה השני, יש גרעין קשה של מתנגדי משטר שמוכנים במקרים מסוימים גם לנקוט פעולות אקטיביות נגד המשטר, ובתווך ביניהם יש עשרות מיליוני איראנים שמסתייגים מהמשטר, מבקרים את המשטר או לכל הפחות לא מרוצים ממדיניותו או מכישלונו לאורך שנים לספק מענה למצוקות האזרחים, אבל לא מוכנים לעשות הרבה כדי להביא לשינוי פוליטי.

אודות kasba67

ראש דסק פלסטינים, תאגיד השידור הישראלי כאן, כאן 11 ו-כאן רשת ב' Correspondent, Palestinian Affairs galb@kan.org.il

0 comments on “התגובה האיראנית בדרך – ראיון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: