הסוף למלחמת הסחר המטופשת בין ישראל לרשות הפלסטינית? | גל ברגר

ישראל הודיעה היום (20.2) כי הסתיים משבר העגלים בינה לבין הרשות הפלסטינית. משבר שנמשך כחצי שנה והצית מלחמת סחר בין הצדדים ששיאה בחרם סחורות הדדי על פירות וירקות כולל איסור ישראלי על ייצוא תוצרת חקלאית פלסטינית לחו"ל דרך ירדן.

זו עוד דוגמא למקרה שבו לשני הצדדים הובהרו מגבלות הכוח: ההנהגה הפלסטינית הבינה שהשוק הפלסטיני חזק ממנה ועל אף מאמציה להפגין שרירים מול ישראל, ההחלטה שקיבלה בספטמבר 2019 – לעצור את ייבוא העגלים מישראל לרשות, אמנם הכאיבה לישראל אך באותה נשימה גם הייתה גזירה שהציבור הפלסטיני אינו יכול לעמוד בה.

ההחלטה הפלסטינית לעצור את ייבוא העגלים מישראל התקבלה גם בתגובה למשבר כספי המיסים שהיה אז לקראת סיום ובמסגרתו ישראל קיזזה מכספי המיסים שהיא אוספת עבור הרשות בנמלים ובמעברים – סכום הזהה לכספים שהרשות משלמת כמשכורות לאסירים וקצבאות למשפחות שהידים. הרשות לא הפסיקה לשלם, וישראל לא הפסיקה לקזז, אבל הפלסטינים לקחו ועדיין לוקחים, כבר כמה חודשים, את הכסף המקוזז בשקט, ובלי הרבה רעש וצלצולים. משבר כספי המיסים הסתיים אמנם סופית באוקטובר, אך משבר העגלים לא תם.

משבר העגלים יצר לחץ מלמטה, ממגזר הסוחרים והחקלאים, הן על ההנהגה בישראל, הן על הנהגת הרשות הפלסטינית. ההנהגה ברמאללה מיאנה לשמוע ורק התחפרה עוד יותר על פסגת העץ, אבל קול זעקת הסוחרים והחקלאים הפלסטינים סירב גם הוא לדעוך. מחירי הבשר בשווקים הפלסטיניים האמירו, והשוק ברמאללה, ג'נין, שכם, חברון ושאר הערים הפלסטיניות סבל ממחסור חמור בעגלים. אחרי הכול, תשעים אחוזים מהעגלים בשטחים מגיעים מישראל, בין מאה למאה וחמישים אלף עגלים בשנה. זה לא משהו שאפשר למחוק במחי נייר כתוב ולהישאר יבשים.

היו ניסיונות לפתור את המשבר הזה אבל בכל פעם שהגיעו לפתרון הרשות חזרה בה. ליתר דיוק, ראש הממשלה הפלסטיני מוחמד שתאייה שגאוותו לא אפשרה לו לרדת בקלות מהעץ. בשלב מסוים, החליטה הרשות על סולם ירידה: לא עצירה מוחלטת של ייבוא העגלים מישראל לשטחים, אלא קביעת מכסות שישאירו את השאלטר בידיה לקבוע מתי, ואיך, ובעיקר כמה עגלים יובאו מישראל. זה לא היה מקובל על הצד הישראלי.

במאמר מוסגר נאמר שהמניע של שתאייה לקבל את אותה החלטה שהציתה מלחמת סחר בין הצדדים, היה לא רק "תגובה פלסטינית הולמת" למשבר כספי המיסים, אלא החזון שלו להתנתקות כלכלית הדרגתית מישראל ולהשתחררות מהכבלים שהבירוקרטיה הישראלית וההסכמים ההדדיים משיתים על הכלכלה הפלסטינית. גם אווירת החרמות הכללית נגד ישראל והעובדה שאין תהליך מדיני פעיל וגם לא אופק מדיני, ובוודאי אי האמון העמוק השורר בין ההנהגות בשני הצדדים, לא תרמו והיוו קרקע פורייה לצמיחה של החלטות כאלה.

אבל שתאייה הבין בדרך הקשה שחזון לחוד, ומציאות לחוד. הכלכלה הפלסטינית והשוק הפלסטיני קשורים בעבותות לכלכלה ולשוק בישראל, וזה לא משהו שאפשר לזרוק לים ביום אחד, גם אם אתה מרגיש מאוד צודק.

מרגע שנתקעו המאמצים לפתור את משבר העגלים והרשות התעקשה על מכסות, הסוחרים והחקלאים בישראל התקוממו והפעילו לחץ על שר הביטחון בנט. המשבר החריף והצית כאמור מלחמת סחר הדדית. ישראל הטילה סנקציות על ייבוא עגלים לרשות מחוץ לארץ, סנקציות אישיות על בכירים פלסטינים (שלילת VIP ורישיונות ייבוא), בהמשך גם עצירת ייבוא פירות וירקות מהשטחים לישראל. הרשות הגיבה בצעד משלה ועצרה ייבוא פירות וירקות וגם משקאות מישראל לשטחים. ישראל בתורה עצרה את ייצוא את התוצרת החקלאית הפלסטינית לחוץ לארץ דרך ירדן.

מערבולת מטופשת של החלטות לא הגיוניות ולא אחראיות שלא מתכתבות עם המציאות בשום צורה ומסבות נזק כספי לשני הצדדים גם יחד. הלוא גם השוק הישראלי מרוויח הרבה מאוד כסף מהסחורות שהוא מוכר לשוק הפלסטיני, ופוטנציאלית – לו התרחב חרם הסחורות – ישראל הייתה מפסידה הרבה יותר. כפי שהגדיר זאת שר החקלאות הפלסטיני: הנזק לישראל הוא פי שבעה, שהרי הרשות קונה מישראל סחורות בשווי 400 מיליון דולר בשנה, ומוכרת לה סחורות בשווי 55 מיליון דולר בלבד. המאזן ברור.

אבל למעשה, החרם הזה לא היה יכול להתרחב ממילא, ולו בשל העובדה שהמחיר שהפלסטינים היו משלמים על המשכו היה גבוה יותר, ולא בכסף. זאת משום שהשוק הפלסטיני נשען כל כולו כמעט על סחורות מישראל. המחיר המעשי של הרחבת החרם ומלחמת הסחר היה להרעיב את הציבור הפלסטיני ברמאללה ובמקומות אחרים או להפנות אותו לסניפי רמי לוי בשטחים. זה אגב מה שקרה בפועל בשבועות האחרונים כשהשוק הפלסטיני החל להתרוקן מפירות וירקות.

בשעה שהקברניטים משני הצדדים המשיכו במלחמת הסחר המטופשת, דווקא דרגי השטח ניסו למצוא פתרונות קסם שבסוף גם הצליחו להוריד את כולם מהעץ. מתאם פעולות הממשלה בשטחים האלוף כמיל אבו רוקון הוא הקטר שהוביל את המאמץ לביטול מלחמת הסחר ההדדית ובכך מנע לא רק את המגמה המסוכנת הזו לשני השווקים ולשני הציבורים, הוא גם תרם בעקיפין לייצוב המציאות הביטחונית שבמיוחד בעת הזו לא זקוקה לטלטולים נוספים כמו חרם כלכלי, מלחמות סחר וייבוש של השוק הפלסטיני, שהרי היא שברירית ממילא.

ההודעה על סיום מלחמת הסחר היום מקפלת בחובה את ביטול המכסות שהטילה הרשות הפלסטינית על ייבוא העגלים מישראל, חידוש של האישור הישראלי לפלסטינים לייבא עגלים מחוץ לארץ, ביטול האיסור הישראלי שהוטל על הפלסטינים לייצא תוצרת חקלאית (פירות וירקות בעיקר) מהשטחים לישראל, ביטול האיסור הישראלי על ייצוא פלסטיני של תוצרת חקלאית לחוץ לארץ דרך ירדן, וביטול האיסור הפלסטיני על ייבוא פירות וירקות וכן משקאות מישראל לשטחים.

טוב שמלחמת הסחר האווילית הזו מאחורינו, ויפה שעה אחת קודם. זה עת לאחריות, ולא עת לטיפוס על עצים גבוהים משיקולי גאווה, לחצים או בחירות.

 

אודות kasba67

ראש דסק פלסטינים, תאגיד השידור הישראלי כאן, כאן 11 ו-כאן רשת ב' Correspondent, Palestinian Affairs galb@kan.org.il

1 comment on “הסוף למלחמת הסחר המטופשת בין ישראל לרשות הפלסטינית? | גל ברגר

  1. אתה כותב על מלחמת הסחר המטופשת כאילו הטיפשות הייתה של שני הצדדים. אך מהתיאור שלך ברור למדי שהטיפשות הייתה של הפלסטינים וישראל נאלצה להגיב באותו מטבע על מנת להכריח אותם לוותר על התנהגותם הטיפשית.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: