תפסיקו להתבכיין שם בדרום | גל ברגר

"אנחנו מבינים שאחת לכמה שנים יהיה פה סבב לחימה. המערכה מול ארגוני הטרור ברצועה היא כזו – שבין הלחימות, הסבבים והמבצעים, יש תקופות של שקט" – (אלוף פיקוד דרום, סמי תורג'מן, מאי 2015)

"על רקטות בודדות לא יוצאים למבצע" – (אלוף פיקוד דרום, סמי תורג'מן, יוני 2015)

"אנו לא יכולים למנוע מחמאס להתעצם" – (אלוף פיקוד דרום, סמי תורג'מן, מאי 2015)

"לישראל יש אינטרס שתהיה כתובת בעזה. אנו לא רואים כתובת אחרת בעזה חוץ מחמאס. נכון לעכשיו, ובשנים הנראות לעין, אין לחמאס תחליף כמחזיק השלטון" – (אלוף פיקוד דרום, סמי תורג'מן, מאי 2015)

סמי תורג'מן ניהל מבצע מופתי בעזה ב"צוק איתן" (קיץ 2014). בלי ציניות. הצליח להוריד את חמאס על הברכיים. אמנם אחרי 50 יום, אבל הוריד. החזיר את ההרתעה מול עזה לשלוש שנים וחצי והיא אכן הטיבה עם מדינת ישראל ותושבי הדרום בפרט. עד שבא לשכונה בחור חדש שהחליט להחזיר את ההרתעה לעזה: יחיא סינוואר שמו.

איש אמיץ, תורג'מן. כבר לפני חמש שנים היה לו האומץ לומר בפומבי את מה שרבים מהקברניטים שלנו ומשרי הממשלה מסרבים בתוקף לומר עד היום. פשוט לא מסוגלים להישיר מבט אל תושבי הדרום ולומר להם את האמת המרה: אתם קורבן מובנה של מדיניות שעיקרה להשאיר את חמאס כריבון ברצועה.

ובדומה לדברי תורג'מן ("על רקטות בודדות לא יוצאים למבצע") לא חלף זמן רב עד שנולדה לה התפיסה-הבת החדשה המתנגנת בשנה האחרונה על שפתותיהם של פוליטיקאים בני ימינו: על בלונים לא יוצאים למבצע בעזה.

המסר לתושבי הדרום ברור: ממשלת ישראל מוכנה להכיל מצב שבו אתם סופגים פה ושם רקטה, פה ושם בלון. על זה, אל תצפו מאיתנו לצאת למלחמה. היא תבוא, אחת לכמה שנים. באמצע – חמאס יתעצם. בין לבין, אנו מצפים מכם לגלות חוסן נפשי ועמידות. אתם תושבי קריית שמונה החדשים, מימי הקטיושות של שנות התשעים. שאו את הדגל בגאון.

הסיפור המלא

מספרים לנו שממשלת ישראל משאירה את חמאס כריבון ברצועה מתוך חשש שייווצר ואקום. שהוא הכתובת היחידה כי בלי חמאס, עזה תקרוס אל תוך עצמה ומבין ההריסות יצמחו קבוצות טרור שיעשו את המוות לישראל. היא תהיה לסומליה החדשה. בליל של מיליציות אסלאמיות קיצוניות שיתחרו ביניהן מבוקר עד ערב במירוץ של חימוש וטרור שאינו יודע שובע. לא תהיה כתובת אחת, ולא יהיו מנופי לחץ.

תסריט "עזה כסומליה" מפחיד, וגם אפשרי בנסיבות מסוימות. בוודאי אם רואים בהפלת שלטון חמאס את חזות הפתרון כולו. אבל יש עוד חלק בסיפור שלא מספרים לנו.

יותר משממשלת ישראל חוששת מהוואקום שייווצר עם נפילת שלטון חמאס ברצועה, היא חוששת שאת החור השחור תמלא הרשות הפלסטינית. או אז, יתבטל הפיצול בין עזה לגדה ותישמט הקרקע מתחת לטיעון הישראלי ש"הרשות הפלסטינית לא שולטת בעזה ולכן לא ניתן להגיע עמה להסדר מדיני". טיעון שממשלת ישראל מנופפת בו כבר שנים כדי להדוף לחץ בינלאומי להתקדם לעבר הסכם. שהרי מה לנו לשלם מחיר מלא עבור עסקה, בתמורה לשני שלישים בלבד מהסחורה, קרי, בלי עזה, שמחוץ למוטת השליטה של הרשות הפלסטינית.

האם הרשות הפלסטינית יכולה לחזור ולשלוט בעזה מחר בבוקר? התשובה היא לא. סביר להניח שהיא לא תחזיק מעמד יותר מעשרים וארבע שעות למול הגייסות החמושים, המצוידים והמאובזרים שהקימו גדודי עז א-דין אל-קסאם של חמאס. וגם זה נאמר בנדיבות. שלא לדבר על כוחות הסיוע מהג'יהאד האסלאמי, ארגון ועדות ההתנגדות העממית ואחרים.

אז מחר בבוקר זה לא יקרה. אבל מה לגבי עוד חמש או עשר שנים? האם מישהו בצמרת השלטון הישראלי, ב-13 השנים האחרונות מאז השתלט חמאס על רצועת עזה, חשב או תכנן ברצינות כיצד לגבש תכנית ארוכת טווח שתניח את היסודות לסלילת הדרך חזרה של הרשות הפלסטינית לעזה? לא בטוח. וכאן בדיוק הבעיה.

שהרי כבר אמרנו, חזרה של הרשות הפלסטינית לעזה נוגדת את המדיניות הנוכחית של ממשלת ישראל. חזרתה לשם נחשבת בעבורה לסיוט מדיני בטווח הארוך, לא פחות מחלום הבלהות שעזה תיהפך סומליה. ומתוך התפיסה הזו עדיף הסטטוס קוו: חמאס שולט בעזה והרשות שולטת בשטח מכווץ בגדה, ובא לציון גואל.

הסדרה וטוב לה

כך נולדה לה תוכנית ההסדרה. בתווך שבין המדיניות הישראלית הנוכחית לבין המציאות בעזה. על החתום: מאיר בן שבת, ראש המועצה לביטחון לאומי. האיש של נתניהו למשימות מיוחדות.

התוכנית נועדה בעיני מעצביה לשפר את המצב הכלכלי בעזה כדי להרחיק מלחמה חדשה, ובד בבד לא לסגת מהיעד המדיני: הנצחת הפיצול בין עזה לגדה, חסימת כל אפשרות לחזרת הרשות הפלסטינית לעזה והשארת שלטון חמאס על כנו. אם אפשר כנוע, מוחלש ומאולף, ואם לא – אז נתמודד.

התוכנית הזו הכשירה את המימון הישיר והעקיף לחמאס ושפע של גזרים, הקלות והטבות לאוכלוסייה בעזה, אף שחמאס הריבון מעולם לא התחייב להפסיק להתחמש ולהתעצם ולרגע לא זנח את שאיפותיו לנהל מלחמת חורמה בישראל. גם אם בעזה הוא מוכן להכניס להקפאה זמנית את "ההתנגדות" האקטיבית מול ישראל, הוא ממשיך משם ומחוץ לארץ להכווין פיגועים שיוצאים מיהודה ושומרון.

ויש עוד כשלים בתוכנית הזו. למשל העובדה שהג'יהאד האסלאמי ושאר החבר'ה הטובים ברצועה כופרים בהגיון ההסדרה מן היסוד. הללו, בניגוד לחמאס, לא מוכנים לוותר על החיכוך עם ישראל והמאבק המזוין האקטיבי. זוהי מהות קיומם, ובלעדיה הם פשוט לא יהיו. אין להם נכס טריטוריאלי לשמור עליו, ולא נכס ריבוני, ואין להם שאיפות להשתלב במערכת הפוליטית האלקטורלית הפלסטינית.

ההסדרה היא תוכנית טקטית שנועדה לשמר מצב מדיני ולהרחיק מלחמה בעזה, אך בטווח הארוך עלולות להיות לה משמעויות אסטרטגיות ומרחיקות לכת על הזירה הפלסטינית בכללותה. חמאס מוכן אמנם לפשרות חלקיות בעזה כמו הקפאת המאבק המזוין האקטיבי נגד ישראל לתקופת מה, אך הדגם שביסס בעזה מקרין ושולח מסר לאוכלוסייה הפלסטינית בגדה. הנה אבו מאזן, הפת"ח והרשות הפלסטינית שהצליחו להשיג בעשור וחצי של דיפלומטיה כמעט כלום ושום דבר, והנה חמאס.

איך זה ישפיע על הקלפי הפלסטינית ועל הציבור הפלסטיני ומנהיגיו בעתיד, עוד נראה. הניסיון של חמאס בעזה יכתיב במידה רבה את הדיבידנדים שיגרוף חמאס במערכת הפלסטינית כולה. אמנם גופו ורגליו במערב, אך ליבו ונפשו במזרח: בגדה. לשם הוא מכוון. עזה היא רק המקפצה. ואת זאת אסור לשכוח.

שכנינו המצרים והירדנים רואים בכך אסון. הם חוו את האחים המוסלמים מבפנים והשכילו למגר אותם או להחזירם לגובה הטבעי. הם יודעים ידוע היטב שחמאס והאחים המוסלמים חד הם. ירדן מבועתת מן הרעיון שהרשות הפלסטינית והפת"ח יחלקו עמה גבול משותף ומעדיפה את ישראל בבקעה לעוד עשרות שנים קדימה. מה היא חושבת על חמאס לגבולה, אפשר רק לשער.

המצרים סולדים מחמאס ושוברים את הראש כיצד להחזיר לרצועה את הרשות הפלסטינית בהדרגה, בתוכנית רב-שנתית. עזה תחת שלטון חמאס לגבולה של מצרים היא סכנה לביטחון הלאומי המצרי. הם רוצים לראות שם חזרה ישות שפויה, חילונית. לא אסלאמית קיצונית.

לפני כמה שנים שב גנרל ישראלי מביקור עבודה בקהיר. הוא ניסה לשכנע את עמיתו המצרי לפתוח את מסוף רפיח כמה שיותר כדי לאוורר את עזה, לשחרר לחצים. לתת לתושביה לנשום קצת אוויר, לראות עולם. "בסוף", אמר הקצין הישראלי למארחו, "רק אחוז קטן שם מתעסק בטרור. חיים בעזה יותר ממיליון וחצי בני אדם. שאין להם שום קשר לטרור, והם לא עשו שום דבר". הגנרל המצרי התבונן בו בעיניים משתאות, כמעט בבוז. "אולי בשבילכם זה אחוז קטן. מבחינתנו עזה היא קן צרעות. רק טרור יש שם", השיב.

בעבור מצרים של סיסי חמאס הוא בן מוות. צריך להרדים אותו, לגרום לו לזחול ולהתחנן על כל פירור. בתקופת הביניים, עד לחזרת הרשות הפלסטינית לרצועה, אפשר לסעוד עמו את ארוחת הבוקר, אך במטרה אחת ברורה: להופכו בערב למנה העיקרית.

רק בישראל מתעקשים לשמר את שלטון חמאס בעזה כמעט בכל מחיר. היעד המדיני מעוור את ראיית המנהיגים לטווח הארוך. מי שעושה הכול כדי לשמר את חמאס בעזה במערכה הראשונה, עלול למצוא אותו בגדה במערכה השלישית. והאקדח הזה יירה.

חומת מגן בעזה

איך מחזירים את הרשות הפלסטינית לעזה? קטונתי. מישהו כבר העיר פעם ובמידה רבה של צדק שלכל אחד יש פתרון לעזה לפני הבחירות. אני לא פוליטיקאי וגם לא מצביא. אך כמשקיף מהצד, ברור לי שהמדיניות חייבת להשתנות.

ייתכן שהדרך היחידה להחזיר את הרשות לעזה היא הפלת שלטון חמאס (וזה אפשרי), כניסה של צה"ל לעזה, כיבושה מחדש וטיהורה מאמצעי לחימה. מעין חומת מגן. לעבור בית בית. להטיל לתוכה גדודים, חטיבות ואוגדות של צה"ל ולהיתקע שם כמה שנים. יהיו לזה מחירים, אפילו כבדים. גם בחיילים הרוגים.

לאחר ניקויה, לשפר את מצבה הכלכלי של עזה מקצה לקצה. ואז, רק אז, בשילוב כוחות עם הציר הערבי המתון ובראשו מצרים, ירדן, סעודיה וחלק מהמפרציות, לסלול מחדש את הדרך לחזרת הרשות הפלסטינית. זה לא בהכרח צריך להיעשות על כידוני צה"ל. אבל אף אחד אחר לא יעשה בשביל ישראל את העבודה המלוכלכת. לא מדינות ערב המתונות וככל הנראה גם לא האוכלוסייה ברצועת עזה בטווח הנראה לעין. אולי מישהו מאלה ישתלב במורד הדרך, אך לא בשלבים הראשונים.

וכן. אולי יש עוד דרכים להתקדם בכיוון הזה, לעבר הנחת היסודות לחזרה של הרשות הפלסטינית לעזה, אך הצעד הראשון לא ייעשה כל עוד המדיניות היא להשאיר את שלטון חמאס ברצועה על כנו. כל עוד לא יהיו תכנון וחשיבה רציניים סביב השאלה איך מייצרים את התנאים לחזרת הרשות. כל עוד ממשלת ישראל לא תיפטר מהאשליה שעזה תחת שלטון חמאס עדיפה על פני חזרת הכוחות השפויים והחילוניים לרצועה.

עוד לא מאוחר להתחיל לפסוע בכיוון הזה.

עד אז – תפסיקו להתבכיין שם בדרום. אתם קורבן מובנה של מדיניות שעיקרה להשאיר את חמאס כריבון ברצועה.

סמי תורג'מן הרי כבר סיפר לכם את האמת.

כן, כן. כבר לפני חמש שנים.

אודות kasba67

ראש דסק פלסטינים, תאגיד השידור הישראלי כאן, כאן 11 ו-כאן רשת ב' Correspondent, Palestinian Affairs galb@kan.org.il

4 comments on “תפסיקו להתבכיין שם בדרום | גל ברגר

  1. איציק פופר

    הפתרון של השבת הרש"פ לעזה במחיר דמם של חיילי צה"ל הוא הזוי. גם עתיד הרש"פ ביו"ש הוא על כרעי תרנגולת, ואין יודע מה יקרה לאחר ירידת אבו מאזן מהבמה. גי לנו בהימורים.

    אהבתי

  2. לימור

    מאמר מצויין

    אהבתי

  3. אין ספק שהפירוד הפלסטיני הוא מתנת ענק שהחמאס העניק לישראל. מתנה לדורות והרעיון שישראל תקריב אולי אלף חיילים כדי להחזיר מתנה כזו הוא לא הגיוני.

    אהבתי

  4. זו טענה חלשה מאוד שהחמאס יקפוץ מעזה לגדה. סביר יותר להיפך. הפילוג הפלסטיני נותן לרשות לגיטימציה לדכא את חמאס בגדה ולהתעלם ממנו כליל. איחוד פלסטיני יביא לבחירות שבהם עזה תשפיע על הממשלה הפלסטינית בגדה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: