הפועלים והקורונה – מציאות או אגדה אורבנית | גל ברגר

הרשות הפלסטינית מפרסמת בכל יום את נתוני התחלואה בקורונה.

נכון ליום ראשון 19.4 ב-12:00 בצהריים יש 320 מאובחני קורונה בגדה ובעזה – 307 בגדה ו-13 בעזה. בגדה החלימו כ-60 אז יש כ-250 חולים בפועל, ואילו בעזה החלימו 9 אז יש 4 חולי קורונה בפועל.

עד התדריך היומי של היום בבוקר (ראשון) עמד מספר חולי הקורונה המאובחנים בגדה על 300 ועל בסיס נתון זה אביא כמה פילוחים בהמשך.

אני מתמקד בגדה כיוון שמשם יוצאים פועלים פלסטינים לעבוד בישראל ולטענת הרשות כשני שלישים מחולי הקורונה (קצת יותר מ-200) הם או פועלים שעבדו בישראל או כאלה שבאו עמם במגע. אם מנפים את אלו שבאו עמם במגע אנחנו נשארים עם שליש, כלומר כ-100 מהנדבקים בקורונה בשטחים הם פועלים לטענת הרשות.

 

כמה מילים על הפועלים. עד הקורונה (ובמידה מסוימת גם במהלכה) הם היו אחד ממנועי הכלכלה העיקריים של הרשות הפלסטינית. כ-120 אלף פועלים שעד הקורונה נכנסו מדי יום לעבוד או בתחומי הקו הירוק (87,050), או בהתנחלויות בשטחי יהודה ושומרון (35,000), והביאו כסף הביתה כדי לפרנס עוד מאות אלפי פלסטינים מקרב בני משפחותיהם שנותרו מאחור. 120 אלף – אלה הם הפועלים החוקיים, עם ההיתר מישראל לעבוד כאן בעבודות שונות. מעריכים שעוד עשרות אלפי פלסטינים היו נכנסים לישראל מדי יום לעבוד כשב"חים, שוהים בלתי חוקיים. כל זה עד הקורונה.

בעיצומו של משבר הקורונה התקבלה החלטה (שפחות או יותר הייתה מקובלת על ישראל והרשות הפלסטינית כאחד) שכדי למנוע ניידות של הנגיף משני עברי הקו הירוק (הדמיוני), הפועלים נדרשים לבחור צד: או שהם מוותרים על העבודה בישראל ונשארים בחיק משפחותיהם בגדה עד שיחלוף לו הנגיף מעולמנו, או שהם אוספים את מיטלטליהם, נושקים למשפחות ויוצאים לעבודה בישראל עם אישור מיוחד ללון בה למשך חודשיים.

הרשות הסכימה לזה תחילה, אחר-כך זגזגה קצת ואז ראש הממשלה הפלסטיני מוחמד שתאייה יצא בקריאה פומבית לפועלים: שובו הביתה. זה קרה כשעקומת התחלואה בישראל החלה להשתולל. המדיניות בצד הפלסטיני הייתה קצת מבולבלת בנושא כיוון שבכירים פלסטינים אחרים אמרו שאם לפועלים סידרו מקום לינה מסודר בישראל, מוטב שיישארו בישראל ולא יחזרו לגדה להדביק את משפחותיהם אם חלילה דבק בהם הנגיף.

אבל קו המדיניות הרשמי הפך להיות: קריאה לפועלים לחזור הביתה. הפלסטינים מחו על שישראל מאפשרת את חזרת הפועלים לשטחים בלי שהיא מבצעת בהם בדיקות רפואיות קודם לכן, ומשאירה להם – לפלסטינים – להתמודד עם הבעיה. בתחילה, הקמפיין לא ערך אבחנה בין ישראל שמתנערת מאחריות לטענת הפלסטינים, לבין הפועלים עצמם שלא דואגים לשלום הציבור הפלסטיני אבל מהר מאוד ברמאללה התעשתו וחצצו בין השניים. "הפועלים הם בנינו", אמרו שם, והם בסך הכול הלכו להתפרנס, והאחריות כולה מוטלת על ישראל.

לאחר שהרשות הציבה לפועלים אולטימטום לבחור צד (או חודשיים בישראל, או לוותר על העבודה ולהישאר בבית), מעריכים שכ-60 אלף פועלים חצו את הקו הירוק ודבקו בפרנסתם בישראל. בעקבות התגברות הקריאות בצד הפלסטיני לפועלים "לשוב הביתה" ובשל התפשטות המגיפה בישראל, נותרו בישראל כ-40 אלף פועלים ערב הפסח. במהלך ימי החג וחול המועד הידלדלה מאוד העבודה במשק הישראלי וכעת מעריכים שנותרו בה 15-20 אלף פועלים פלסטינים בלבד.

 

ועדיין, סוגיית הפועלים לא יורדת מהכותרות בצד הפלסטיני ומועלית על מוקד. בכירי הרשות הפלסטינית משתמשים בה פעמיים: גם כדי לנגח את ישראל על חוסר האחריות בכך שהיא שולחת את הפועלים חזרה לשטחים בלי לבדוק אותם קודם (בתוספת האשמות כגון שישראל פותחת להם פתחים במכשול ההפרדה שהיו סגורים בעבר רק כדי לאפשר שטף של פועלים שימשיך לצאת לעבודה בישראל או לחלופין לחזור לשטחים בלי בדיקה וידביק את שאר האוכלוסייה, לצד טענות מוצדקות על תנאים ירודים שבהם הוחזקו כאן חלק מהפועלים ובמקרים ספורים אף נזרקו בצידי הכביש כשהמעסיק הישראלי גילה אצלם תסמיני מחלה) וגם כדי לדבר על ליבו של הציבור הפלסטיני שידבר בתורו על ליבם של הפועלים עם מסר חד וברור: החיים חשובים יותר מפרנסה.

לאורך השבועות האחרונים, הרשות אף נקטה צעדים בשטח כדי לעצור את הזרם הדו-כיווני של הפועלים: סגרה פרצות בגדר שאפשרו מעבר שב"חים (שוהים בלתי חוקיים), תפסה נהגים שניסו להבריח פועלים בתא המטען, הציבה מחסומים בכניסות לערים ולכפרים כדי לנטר את מסות הפועלים שהיא צפתה שישובו הביתה בעקבות קריאותיה, שיגרה את הפועלים החוזרים ישירות לבידוד כמובן לאחר בדיקה רפואית, ואף הותר לה להקים תחנות בדיקה לפועלים חוזרים בצד הפלסטיני של חלק ממעברי הגבול בין ישראל לשטחים. לפחות באחד המקרים ישראל אפשרה לקבוצה של כ-250 פועלים לחזור לרמאללה דרך מעבר ביתוניא באוטובוסים ובצורה מסודרת.

לצד כל זה, הרשות לא חדלה לרגע להאשים את ישראל כי אינה דואגת לפועלים שלה או לציבור הפלסטיני כשהיא מאפשרת חזרה מופקרת של פועלים ללא בדיקה רפואית שנערכה להם קודם לכן. על הדרך, בין אם רצתה בכך או לא, השחירה הרשות את פניהם של הפועלים כאילו הלכו לגנוב בישראל ולא להתפרנס בכבוד. כבר שנים שעושים להם לפועלים חצי פרצוף על שמצאו את פרנסתם בישראל. חלק מהפרצוף בא מקנאה, שהרי בישראל מרוויחים טוב יותר עבור יום עבודה, חלק מאג'נדות שונות כמו הטענה שהם עוזרים לבנות את המדינה היהודית. לפני שנים ניסתה הרשות לאסור על עבודה בהתנחלויות אך זו הייתה גזירה שציבור הפועלים הפלסטינים לא יכול היה לעמוד בה, והיא התמסמסה. בימים אלה החייתה הרשות את האיסור לעבוד בהתנחלויות, הפעם בתוספת הטענה שהללו הפכו מקור הדבקה בקורונה.

מכל מקום, חלק מהפועלים אכן שבו לגדה בשבועות האחרונים. לרבים מהם עדיין לא נמצא להם מקור פרנסה חלופי, וחלק מהם אף מתלוננים על כך בפומבי. גם בימים אלה.

 

וכל הקמפיין הזה ששם את הפועלים הפלסטינים בישראל על ראש שמחתו – רק משום ש-100 מתוך סך 300 הנדבקים בקורונה בשטחים הם פועלים. ועוד 100 אחרים הם כאלה שבאו עמם במגע. באופן יחסי, כלומר באחוזים, זו אכן כמות שאין להתעלם ממנה. אבל האמת היא שהנתון הזה חוטא למציאות רחבה יותר, לא מביא בחשבון את החשיבות של הפועלים העובדים בישראל למשק הפלסטיני בהיעדר חלופה אמיתית ובת קיימא בשוק המקומי ברשות ומתעלם מהעובדה שרוב מוחלט של הכפרים והערים שיש בהם פועלים העובדים בישראל נקיים לחלוטין מקורונה.

כדאי להזכיר. בסך הכול התחלואה בשטחי הגדה לא זינקה באופן בלתי נשלט. אנחנו מדברים על כ-300 נדבקים בקורונה בלבד מאז התגלו מקרי הקורונה הראשונים בתחילת החודש שעבר. האם היה נכון מבחינת הרשות לנהל את הקמפיין הזה סביב סוגיית הפועלים?

 

נציץ בכמה נתונים:

חברון והכפרים סביבה הם "הספקים" העיקריים של כוח עבודה פלסטיני לישראל. קצת יותר משליש מכלל הפועלים עם היתר לעבוד בתחומי הקו הירוק מגיעים משם. מחוז העיר חברון והכפרים סביבה הוא הגדול בשטחי הרשות הפלסטינית – גדול יותר ממחוזות רמאללה ושכם גם יחד, יש אומרים אפילו בתוספת מחצית ממחוז ג'נין. בעיר חברון לבדה יש יותר מ-200 אלף תושבים ובשכנות לה ממוקמים כמה מהכפרים הגדולים בגדה, בסדר גודל של עיירות קטנות (יטא עם 70 אלף תושבים למשל, דורא ודהרייה עם 40 אלף תושבים כל אחת).

בכל מחוז חברון (העיר+הכפרים) יש אוכלוסייה של כ-750 אלף נפש, יש אומרים אף יותר. בכל מחוז חברון נתגלו עד כה קצת יותר מ-30 מקרים מאובחנים בקורונה. גם אם נניח שכל ה-30 ומשהו הנם פועלים בתחומי הקו הירוק או בהתנחלויות, הם אפילו לא אחוז אחד מ-37,500 הפועלים עם היתר לעבוד אצל מעסיק ישראלי. בעיר חברון, המונה יותר מ-200 אלף תושבים, יש לפי הפלסטינים קרוב ל-2,500 פועלים עם היתר. בעיר חברון נתגלו עד כה 8 חולי קורונה בלבד – לא ברור מי מהם פועל ומי לא. ביטא, עם 70 אלף תושבים ו-7,500 פועלים בישראל, נתגלו 4 חולי קורונה, ובדורא, עם 42 אלף תושבים ו-4,000 פועלים בישראל, נתגלו 3 בלבד. בכפרים גדולים אחרים במחוז חברון כמו למשל דהרייה (40,000 תושבים ו-2,200 פועלים), סמוע (28,000 תושבים ו-1,800 פועלים), אידנא (27,000 תושבים ו-1,660 פועלים) או תרקומיא (20,000 תושבים ו-2,000 פועלים) – לא נתגלה ולו חולה קורונה אחד לרפואה.

א555

בכפרי עוטף ירושלים, המקום הכי "מוכה קורונה" לפי הפלסטינים, נתגלו עד כה 130 חולי קורונה – לא ברור מי מהם פועלים ומי לא. בכפרי עוטף ירושלים, ביחד עם א-ראם ואבו דיס, יש יותר מ-10,000 פועלים בהיתר. אז נכון שבכפרים קטנה ובידו נתגלו יחד 83 חולי קורונה אבל גם אם נניח שכולם פועלים (והם לא), עדיין יהיה מדובר רק במחצית האחוז מכלל אוכלוסיית שני הכפרים שיחד עומדת על 16,000 איש (יש כ-500 פועלים בהיתר ב-2 הכפרים גם יחד).

רמאללה והכפרים סביבה מדורגים במקום השני בטבלת האזורים "מוכי הקורונה" ברשות הפלסטינית. מתוך אוכלוסייה של כ-300 אלף איש (בעיר ובכפרים) נדבקו בנגיף פחות מ-70 בני אדם בכל רחבי המחוז. יש קרוב ל-14 אלף איש שמחזיקים בהיתרי פועלים במחוז זה – רוב מוחלט של הפועלים אגב מגיעים מהכפרים שממערב לרמאללה. בביתוניא נדבקו 13 בני אדם מתוך אוכלוסייה של 23,000 איש, ובעיר רמאללה עצמה (רמאללה-אלבירה) המונה קרוב ל-100 אלף איש נדבקו 10 בני אדם בלבד. כפרים קטנים או בינוניים כמו קיביה (6,300 איש), בית עור א-תחתא (5,300 איש), ספא (4,600 איש), ביתילו (3,500 איש) או רנתיס (3,300 איש) שבכל אחד מהם 200 או 300 או 500 פועלים בהיתר – נקיים לחלוטין מקורונה.

מחוז בית לחם (העיר והכפרים) המדורג שלישי בטבלה הלא נחשקת – שני שלישים מתוך 57 הנדבקים בקורונה כבר ידוע כי מקור ההדבקה שלהם הוא משלחת תיירים מיוון. כפרים גדולים יחסית כמו בית ג'אלה ובית פג'אר עם 14,000 נפש בכל אחד ומאות פועלים בהיתר בכל אחד – ריקים לחלוטין מקורונה. זה המצב גם בתקוע (9,000 נפש) וחוסאן (7,300 נפש) עם כ-1,000 פועלים בהיתר בשני הכפרים גם יחד. שום נדבק בקורונה. לא פועל ולא אף אחד אחר. גורנישט. ויש 14,000 פועלים בהיתר במחוז בית לחם.

בכל מחוז שכם עם 300-400 אלף נפש נתגלו 6 מקרי קורונה בלבד, אף לא אחד יותר. קרוב ל-11,000 פלסטינים בעיר ובכפרים סביבה מחזיקים בהיתר לעבוד אצל מעסיק ישראלי. ועדיין בכפרים הגדולים כמו בית פוריק (14,000 תושבים וקרוב ל-500 פועלים בהיתר), ביתא (12,000 תושבים וכ-250 פועלים בהיתר), עקרבא (מעל 10,000 תושבים ו-350 פועלים בהיתר), קבלאן (עם 8,400 תושבים ומעל 500 פועלים בהיתר) – באף אחד מהם לא דווח על מקרי קורונה ולו אחד.

כך גם בכפרים הגדולים במחוז טולכרם כמו קפין (11 אלף תושבים וכ-600 פועלים בהיתר) או עתיל ודיר אל-ע'וסון עם יותר מ-10,000 תושבים ויותר מ-200 פועלים בהיתר בכל אחד, בכפר בידיא במחוז סלפית עם 11 אלף תושבים ויותר מ-400 פועלים בהיתר, בכפר טובאס עם 22 אלף תושבים וקרוב ל-300 פועלים בהיתר ובכפר טמון שבמחוז טובאס עם 13,500 תושבים ויותר מ-200 פועלים בהיתר.

מחוז קלקיליה (העיר והכפרים) עם כ-100 אלף תושבים נקי לחלוטין מקורונה – גם העיר וגם הכפרים סביבה. רק בכפרים עזון ועזון עתמה במחוז קלקיליה יש כ-12,000 תושבים עם כ-700 פועלים בהיתר בשני הכפרים יחד, ואין קורונה. בכפר חבלה במחוז קלקיליה יותר מ-500 פלסטינים מתוך אוכלוסייה בת 7,300 נפש מחזיקים בהיתרי פועל, וקורונה? לא שמעו שם על זה. ביריחו הדרומית יש חולה קורונה 1 בלבד מתוך אוכלוסייה של כ-40 אלף איש במחוז כולו.

ובג'נין – העיר הצפונית ביותר בגדה שהייתה עד לימי הקורונה מוקד עלייה לרגל בעבור ערביי ישראל, חולה קורונה אחד בלבד ועוד שלושה בכפרים מסביב. חולה קורונה אחד בעיר שמונה יותר מ-50 אלף איש, זה לא עניין של מה בכך. בכפרים רבים באזור ג'נין ניתנו מאות היתרים לפועלים בכל כפר, וסך הכול קרוב ל-11 אלף היתרים לפועלים בעיר ובכפרים סביבה לעבוד בתחומי הקו הירוק או בהתנחלויות. הקורונה לא הגיעה אליהם. לפחות לא עדיין.

מוטב היה אילו האירה הרשות הפלסטינית גם את החלק הזה בתמונה הכוללת. ובלבד שזה לא פוגם בקמפיין כמובן.

 

סטטוס קורונה בגדה ובעזה לפי 300 מאובחנים (מעודכן לחצות שבין 18.4 ל-19.4):

א556

א557

א558

 

 

 

אודות kasba67

ראש דסק פלסטינים, תאגיד השידור הישראלי כאן, כאן 11 ו-כאן רשת ב' Correspondent, Palestinian Affairs galb@kan.org.il

0 comments on “הפועלים והקורונה – מציאות או אגדה אורבנית | גל ברגר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: