נמצאה הסיבה לפיגועים: יחיא סינוואר | גל ברגר

יסלחו לי חלק מהקולגות והמתדרכים אך זהו שיא חדש של שטחיות. זו הסיבה לפיגועים? יחיא סינוואר מעזה? זוהי הסיבה לכך שהפיגוע באלעד בוצע בגרזן? הנאום של סינוואר בעזה בשבת שעברה?

די נו. פיגועי גרזן היו גם קודם. פיגועים בסכין ובירי היו גם קודם. הסתה הייתה גם קודם ושנאה הייתה גם קודם. היו ויהיו.

זה לא כתב הגנה על יחיא סינוואר. זהו כתב אישום נגד השטוח, נגד הטמטמת הפבלובית.

טבע האדם שהוא מחפש תשובה. וכשאין תשובה הוא מייצר תשובה שנוח לו לחיות איתה. במקרה דנן, האדם מחפש וו לתלות בו את האשם, לראות בו את האחראי, לראות בו את המקור לכל צרותינו. לעיתים בתהליך חיפוש התשובה, אנחנו מעוותים אותה, מעקמים אותה עד כדי שכנוע עצמי שהנה מצאנו את הסיבה והמסובב. נסלק אותם מדרכנו ובכך יימצא מזור לכל בעיותינו ותסכולינו.  

יחיא סינוואר הוא רק חלק מהבעיה, חלק קטן. הוא סימפטום שלה. הוא מחולל הסתה, זה נכון. אך עוד רבים כמוהו מסתובבים חיים בעזה, בגדה ובחוץ לארץ.

גם עם בהאא אבו אל-עטא, מפקד החטיבה הסורר של הג'יהאד האסלאמי בצפון רצועת עזה, היו שסברו שבחיסולו תצמצם ישראל את שיגור הרקטות מרצועת עזה. והנה, הפלא ופלא, הרקטות נמשכו גם אחרי. גם "שומר החומות" עם יותר מארבעת אלפים רקטות ופצצות מרגמה ששוגרו אל ישראל, התנהל כשנה וחצי לאחר שבהאא אבו אל-עטא נפרד מן העולם.

הסתה לפיגועים וטרור תהיה גם אחרי יחיא סינוואר, כמו שהייתה לפניו. הקריאות לחיסולו כעת קצת מחמיצות את זה. הן התגלמות של קריאות הנקם והאגו לנוכח תחושת חוסר האונים שאופפת את הישראלים בחודש וחצי האחרון. מותר לא להבין מדוע פרץ האלימות והטרור הזה התפרץ דווקא עכשיו, לא צריך שלכל דבר תהיה תשובה ברורה. לא צריך שלכל דבר יהיה אשם ברור.

וזה לא שחיסול סינוואר לא יוסיף גרם של טוב לעולם. סביר מאוד שכן. אבל יש עוד הרבה סינווארים. וההתמקדות דווקא בו היא לא רצינית. זו התעסקות עם היתושים, ואולי עם היתוש הבולט ביותר בהתלהמותו בימים אלה, אבל לא עם הביצה. ומהי הביצה? יש שיאמרו "כיבוש השטחים מעבר לקו הירוק", יש שיאמרו "שנאת יהודים צרופה", או השילוב בין שניהם.

אין זה מתפקידו של העם היהודי להסביר לעצמו בכל פעם מחדש למה שונאים אותו כשיש לו כל כך הרבה שונאים מכל כך הרבה סיבות. ובפרט באזור הזה. לדעתי, גם אין תשובה חד-מימדית ברורה לשאלה הזו והקווים בין מקורות השנאה מיטשטשים.

אגב סינוואר, לא הוא שהמציא תיאוריית חיבור הגזרות/הזירות: שילוב של גזרות בוערות נגד ישראל המגיעות ממקורות שונים בעת ובעונה אחת (עזה, גדה, מזרח ירושלים, ערביי ישראל, לבנון…). מי שפיתח את התיאוריה הזו לרמת אמנות הוא סאלח עארורי, סגן מנהיג חמאס שיושב בחוץ לארץ.  

אבל מי שיצר את התיאוריה הזו של חיבור הגזרות זו המציאות עצמה, ואם לדייק: ירושלים, הר הבית ואל-אקצה. ועוד הרבה לפני "שומר החומות". למעשה, משחר ימי הסכסוך, עוד הרבה לפני שמדינת ישראל קמה, זה היה הדבק המלכד שמחבר גזרות. זה הדגל שסביבו הסתופפו רכיבי הארץ. זו גם ליבת הסכסוך. מי ישלוט בירושלים ובארבע כנפות הארץ.

בחודש וחצי האחרון אנחנו מתישים את עצמנו עם שאלות על גבי שאלות. האם זה עוד גל חולף, מה שונה ומה דומה לגלים קודמים, האם אנחנו בראשיתו של אירוע גדול יותר מזה שאנו יכולים להעריך את היקפו כעת.

עד לא מזמן קראו לזה פיגועי בודדים, וחלקנו עדיין קוראים לזה כך, כלומר: מחבלים ששלחו את עצמם ביוזמתם להרוג ביהודים ובישראלים ולא נשלחו על ידי ארגונים. כאילו שזה משנה במבחן התוצאה, אבל זו עוד דרך מעוותת להסביר לעצמנו משהו שכלל לא בטוח שצריך עוד להסביר. גם כששב"כ מסכל מאות פיגועים מדי שנה בשנים האחרונות, עדיין המשכנו לקרוא לזה פיגועי בודדים. בודדים הם לא.

לא מדובר באנשים שקמים בבוקר ושם ניצתת אצלם ההבנה הראשונית והאחרונה שהם יוצאים לפיגוע. זה לא באמת עד כדי כך פשטני. מדובר בתהליך הבשלה שלם: זרע שנשתל בהם מימים מוקדמים, מלווה במערכת שלמה של הסתה, הכחשת האחר וטיפוח שנאה מתמדת בכל שלב ושלב שעברו בדרך, וברגע אחד זה מתפרץ. את רגע ההתפרצות קשה לנבא.

היה ניסיון בשנים האחרונות לומר שזה חיקוי והשראה כל הבודדים האלה, עוד איזה המצאה של הטרמינולוגים. הנה, הם לא רק בודדים, הם גם חקיינים.   

זהו ניסיון לטשטש את המציאות או הצגתה בצורה מצומצמת מאוד או עיוורון. מדובר ביצירים של אותה מערכת משומנת שמטפחת שנאה והסתה שלא מבחינה ברגע ההתפרצות בין ילד, אישה, איש מבוגר או אישה זקנה. מערכת שלא טופלה מעולם ברשות הפלסטינית, לא זו של ערפאת, לא זו של אבו מאזן ולא זו של סינוואר.

את ההבחנה שעשינו בין הטרור לבין המערכת השלמה שמטפחת אותו, מחוללת אותו, מעודדת אותו, מסיתה לו, מחבקת אותו ומתגמלת אותו – התחלנו לתקן בשנים האחרונות, אך זה מעט מדי ומאוחר מדי.

זהו אינטרס ראשון של החברה הפלסטינית לטפל בזה, גם אם מנהיגותה סבורה אחרת. חברה שחלקים לא מבוטלים בציבור שלה חוגגים מוות של אזרחים, ילדים, נשים, חייבת להסתכל במראה ולהציב לעצמה שאלות. הדממה של החברה הפלסטינית לנוכח זה, ובמיוחד של מאות האלפים שנהנים מפירותיה של ישראל, מהממת בפני עצמה.  

ועדיין, זה לא משהו שישראל לבדה יכולה לעקור אותו מהשורש אלא רק לנסות ולהתמודד עמו כשזה מתפרץ לעברה. גם מי שסבור ש"סיום הכיבוש" הוא תרופת הפלא, צריך להיזכר מה היה פה עוד קודם לכיבוש, ויותר מזה: לשאול את עצמו על איזה כיבוש מדובר – על זה של 67' לפי אסכולת אבו מאזן, או על זה של 48' לפי אסכולת חמאס, בהנחה שאכן לפנינו שתי אסכולות שונות.

חיסול יחיא סינוואר אולי ימתיק לרגע את מרירות הגלולה של חוסר האונים שעמם מתמודדים הישראלים בימים אלה שבהם הטרור מרים ראש ברחובות. הוא לא יפתור שום בעיה. כמו תמיד, יבוא סינוואר אחר.

אודות kasba67

ראש דסק פלסטינים, תאגיד השידור הישראלי כאן, כאן 11 ו-כאן רשת ב' Correspondent, Palestinian Affairs galb@kan.org.il

4 comments on “נמצאה הסיבה לפיגועים: יחיא סינוואר | גל ברגר

  1. יוסי

    כותב המאמר מתיימר לשאול שאלה זו דווקא על הפלסטינים
    (זהו אינטרס ראשון של החברה הפלסטינית לטפל בזה, גם אם מנהיגותה סבורה אחרת. חברה שחלקים לא מבוטלים בציבור שלה חוגגים מוות של אזרחים, ילדים, נשים, חייבת להסתכל במראה ולהציב לעצמה שאלות. הדממה של החברה הפלסטינית לנוכח זה, ובמיוחד של מאות האלפים שנהנים מפירותיה של ישראל, מהממת בפני עצמה.)
    לי מהמם יותר איך עיתונאי אינטלקטואל שכח מההיסטוריה הציונית העשירה בפיגועים של האצ"ל והלח"י תליית הסרגטים הבריטים וכדו',
    וכאילו הפלסטינים המציאו את הטרור הם ממש לא המציאו את זה כך עשו האירים באנגליה והכורדים בטורקיה והמוהג'דין באירן והשחורים בדרום אפריקה והציונים תחת המנדט הבריטי, כך כל קבוצות מיעוט המנסה לקדם את שאיפותיהם הפוליטיות משתמשת בטרור, ולצערי העולם למד לכנות זה טרור כל עוד הוא לא מדינה ברגע שיש לו מדינה זה כבר לא נקרא טרור כמו עכשיו אם רוסיה ואוקראינה, וכמו שהעולם סלח לבגין הוא גם סלח למנדלה וערפאת, אבל אנחנו כחברה חייבים להגיד פגיעה בחפים מפשע הוא טרור ולא משנה באיזה פוזיציה אני נמצא, ולא משנה אם הוא אם מדים או בלי מדים אם הוא צבא מסודר או לא, ולדאבוננו השימוש במילה טרור נהפכה לכלי לעשיית טרור נגד כל מי שעומד בפוזיציה שונה ממך, (יובל דיסקין ראש השב"כ לשעבר אמר שבשיחות הסכמי אוסלו נפל לו האסימון שטרוריסט לאחד הוא לוחם חופש לאחר)
    וניכר שהמאמר אינו אובייקטיבי רק נכתב מפוזיציה ישראלית

    אהבתי

  2. התגובות לכתבה מנותקות. מתייפיפות. מצביעות על אובדן הצדקתינו למדינה. ובטיפשותן מייחלות, מחוסר מודעות, לחיסול ישראל כמדינ יהודית ודמוקרטית.

    אהבתי

  3. עפרה כהן

    היי גל. האם באמת אפשר לתאר את שנאת ישראל מצד הפלסטינים כאנטישמיות, כפי שאפשר להבין מהמאמר? לדעתי השנאה החלה עם עליית (או שיבת) היהודים לארץ והשתלטותם על אדמות הערבים, הרבה לפני הכיבושים הצבאיים, אבל לא כלפי היהודים כעם.
    ודרך אגב, "לנבא" ולא "לנבות"

    אהבתי

  4. זאב כהן

    החברה הפלסטינית לא חייבת דבר לעצמה אלא למצוא את הדרכים המוצלחות ביותר לסיום הכיבוש ולמימוש הגדרה עצמית. מי שצריכה להסביר היא החברה הישראלית שמקיימת בכל מחיר את הכיבוש ואת הדיכוי ולא מבינה שבמצב כזה תמיד יהיו כאלה שיגיבו באלימות. אין בדבר חדש. בכל מצב של כיבוש לאורך ההיסטוריה קמה גם התנגדות אלימה, ללא תלות של ממש בסיכויי הצלחת האלימות לשנות את המצב.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: